יבמה מעוברת – יבמות לו א

הכונס יבמתו, ונמצאת מעוברת – הרי זו לא תנשא צרתה, שמא יהא ולד בן קיימא (בבלי יבמות לו  א)

וולד בן קיימא – צירוף חזק, וטעון שמכיל את החרדה האנושית. החכמים רוצים להיות בטוחים בקשר לייבום. והאלמנה – ולד בן קיימא, יפטור אותה ואת צרתה מיבום ויהפוך אותה לאשה עם פרי בטן.

מקרה מיוחד, היבם  `כונס` את יבימתו אלמנת אחיו, והנה היא מעוברת.  כלומר, יש זרע לאחיו, ולמעשה אישה אסורה על אחי בעלה – מפני עריות. כלומר היבום יותר חזק מהעריות. 

פורטל הדף היומי מסביר –  "לא די שאין כאן מצות יבום אלא שהיבמה אסורה על היבם דהיינו על אחי בעלה באסור ערווה של אשת אחיו, 

אבל מה הדין בכונס את יבמתו ואין הוא יודע שהיא מעוברת, ונמצאת מעוברת אחר שכנס, אחר 9 חוד` היבמה ילדה מן הבעל הראשון, "בזמן שהולד של קיימא יוציא", חייב היבם להוציא את יבמתו שהרי היא אסורה עליו באיסור אשת אח, …

..ואם אין הולד בר קיימא, והיא הפילה את וולדה תוך 30 יום "יקיים" נמצא שלמפרע עיבור זה לא עיבור שפוטר מיבום ומצות היבום במקומה עומדת ולכן יכול היבם לקיים את יבמתו."

כאן בגמרא יש תוספת חשובה הוולד הזה פוטר את נשי אביו מיבום. 

התינוק הזה, שנולד יתום,  ללא אב – `פוטר` את האשה וצרותיה מיבום. בחברה הפוליגמית דאז  – מה זה אומר ? ובכלל באיזה מקרה מדובר? האם באדם שלא המתין שלשה חודשים (כתקנת חכמים) כדי לברר אם האשה מעוברת?

ובכלל , מדוע מדובר רק בצרתה, היא עצמה יכולה להנשא גם כן,  כמובן, רק אחרי שהיבם יגרש אותה. לאחר, שכנראה היה פה מעשה של עריות. ואז עולה השאלה האם יש פה גט, או ביטול למפרע של היבום, ואז אין צורך בתהליך גירושין. 

החוק הזה מסבך כל כך את החיים. היה יותר פשוט לו האשה האלמנה היתה יכולה להנשא לכל אחד. אבל אולי, יש ביבום מתן  הזדמנות שניה לבטחון ולזכויות.(כמו בספור יהודה ותמר שחושף את הקשיים של אישה ללא ילדים בחברה השבטית);