האם הפסוק ביחזקאל " וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה בִּהְיוֹת חַלְלֵיהֶם בְּתוֹךְ גִּלּוּלֵיהֶם סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם אֶל כָּל גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל רָאשֵׁי הֶהָרִים וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל אֵלָה עֲבֻתָּה מְקוֹם אֲשֶׁר נָתְנוּ שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ לְכֹל גִּלּוּלֵיהֶ" שימש נקודת מוצא לתפילתו של חיים נחמן ביאליק?
הֲיִי עוֹד הַפַּעַם מַחֲסֶה לִי, כִּפַּת אֵלָה רַעֲנַנָּה,
בּוֹדֵדָה בְּפִנַּת סֵתֶר, עֲזוּבַת גִּנָּה וּשְׁכוּחַת רֶגֶל,
הַעֲלִימִינִי בְצִלֵּךְ הַמָּתוֹק וּבְחֵיקֵךְ אֶמְצָא אָת-נַפְשִׁי.
בִּעֲתוּנִי תְשׁוּאוֹת רְחוֹב וּשְׁאוֹן חוּצוֹת הֲדִמָּנִי,
אָבְדָה נַפְשִׁי בְתוֹכָם כְּצִוְחַת צִפּוֹר בּוֹדֵד בַּהֲמוּלַת יָעַר,
רְאִי, הִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ הִכָּה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ חֵרֶם – –
העץ הרענן והאלה העבותה מתלכדים אצל חיים נחמן לאלה רעננה. האלה העבותה הופכת לתחושת הבעתה מתשואות רחוב ושאון חוצות. הנפש שהלכה לאיבוד תובעת בתפילתה את מתיקות ההיעלמות וההבלעות בצל המרפא, כי השמש בגבורתו – אני יהוה – הכה בחרם את כל הארץ. שנאמר כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְהֹוָה וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ – הבקשה המתממת לכאורה לצל ולחסות – הופכת לבקשת מנוחה פנימית בצל האלה מקולות הקוראים לגבורה ולגבריות ומאתגרים עד עייפות את חיים נחמן…
זה קטע שנמצא בעזבונו של ח.נ. ביאליק ופורסם שלש שנים לאחר מותו בשנתון "כנסת". כנראה שחובר בשלהי שנות ה-20 של המאה הקודמת. נמצא כמובן הד לבקשת החיק המוכרת לנו מ`הכניסיני`. שם, בקן התפילות הנדחות מונח הראש, וכאן מונחת הנפש.
כל זה יתכן רק בחיקה של כפת האלה הרעננה. הוא הבודד בפנת סתר, הוא העזוב כאותו אפון בערוגת הגינה, הוא שנשכח מבועת משאון החוצות. מבועת מהיום התל אביבי הזוהר, ומבקש לו חיק וצל אצל – לא פחות ולא יותר מאשר האלה.
האלה הזאת נוכחת מאד במגילת האש שם היא מושא חלומותיו ותשוקותיו של הנער , היא אילת השחר, היא איסתהר, היא אירה אסתר סלפיאן
מִמָּרוֹם בְּעַד הָאֶשְׁנָב הֵצַצְתְּ אֵלַי אֶל מִטָּתִי
וַתִּקרָנִי,
וַתָּהֵלִּי אֵלַי כִּימֵי קֶדֶם
וַתְּטַהֲרִינִי,
וַיִּז הָאוֹר מֵאֵזוֹב קַרְנַיִךְ עַל לְבָבִי –
וּמִשֶּׁלֶג יַלְבִּין…
כל ימיו מחפש חיים נחמן את האחת שבצלה יחסה מלא תחושות אשמה ויזכה לטהרה ונחמה. הוא נע ונד מהאור אל ממלכת הצללים, שהופכת בשיר המאוחר על האלה הרעננה למקום מפלט. " כל פעם שביאליק התפרץ אל האורה החזיר פניו אל ממלכת הצללים שיצא ולא יצא מרשותה" (פישל לחובר).
שפת הנבואה המאיימת מלאת הטרור של יחזקאל ונביאים אחרים הופנמה ללא ספק על ידי חיים נחמן, ועוברת אצלו טרנספורמציה שכולה מחאה – האלה המקוללת הנרדפת שבמקרא – היא עבורו האשה האהובה האם והאחות.
