אגדה תלמודית מפחידה, המספרת מחדש את ספור יציאתו של יעקב חרנה, תפילתו בדרך, וחלומו
תלמוד בבלי מסכת חולין דף צא עמוד ב
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, וכתיב ויפגע במקום, כי מטא לחרן אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי, ואני לא התפללתי? כד יהיב דעתיה למיהדר – קפצה ליה ארעא, (=קפצה לו הדרך)
מיד – ויפגע במקום, כד צלי בעי למיהדר(לאחר שהתפלל בקש לחזור) , אמר הקדוש ברוך הוא: צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה? מיד בא השמש.
כתיב ויקח מאבני המקום, וכתיב ויקח את האבן! (=
בראשית פרק כח
(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר־שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה) – אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו; תנא: וכולן נבלעו באחד.
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, תנא: כמה רחבו של סולם – שמונת אלפים פרסאות, דכתיב והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, עולים – שנים, ויורדים – שנים, וכי פגעו בהדי הדדי – הוו להו ארבעה, וכתיב ביה במלאך וגויתו כתרשיש, (=
דניאל פרק י פסוק ו – גְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן:)
ולמדנו דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו. (12000 פרסאות הווה )
תנא: עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה. בעו לסכוניה, (= ביקשו לסכן אותו, או – לחמם אותו )מיד – והנה ה` נצב עליו, אמר רבי שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאמרו – כאדם שמניף על בנו.
והמהרש"א –
ספר חדושי אגדות חלק רביעי עמוד קח – מסכת חולין
ופרשו רז"ל כי עלייתם וירידתם היה להסתכל בצורת יעקב שהוא חקוק בכסא הכבוד. וביאור זה כמו שאמרנו למעלה כי יעקב היה קדוש יותר מכל, לכך צורתו ר"ל צורתו המופשטת הוא חקוק בכסא הכבוד, למעלת הצלם אשר היה ליעקב, כמו שאמרנו לך מעלת הצלם האלקי אשר היה ליעקב, עד כי צורתו המופשטת לא צורתו המוטבעת, רק צורתו המופשטת חקוקה בכסא הכבוד ר"ל דבוקה עם הכסא שכל כך מגיע מעלת הצורה. וכבר התבאר זה למעלה במה שאמרו כי היו מעלים אבק עד כסא הכבוד, כי התדבקות מעלת צורתו המופשטת עם מעלת הכסא, עד שהמלאכים לפי מעלת הצורה הזאת נמשכים אחר זה להסתכל בה. וענין הסתכלות הזה הוא מורה על מעלת הצורה הזאת, שיעקב מצד מעלה הצורה הזאת יש לו מעלה יתירה, ומשתוקקים המלאכים אליה שזהו ענין הסתכלות בדבר הוא השתוקקות אל דבר. וזהו ענין מה שהמלאכים היו עולים ויורדים היו עולים להסתכל בצורת תם למעלה אשר חקוקה בכסא היא צורתו המופשטת דבוקה בכסא, ויורדים למטה להסתכל בצורתו למטה. ומפני שהוא מעלה ביעקב שלא נמצא במלאכים הוא צורתו, היו רוצים לסכן אותו. ואז הש"י נצב עליו לשמרו, כי יעקב דבק בו יתברך ונכנס תחת שמירת הש"י עד שאין המלאכים שהם מתנגדים אל יעקב יכולים לו. ולכך אמר והנה ה` נצב עליו כאדם המניף על בנו ושומר אותו, וכך יעקב הוא בנו של הקב"ה והוא מבריח הזבובים, הם כחות המלאכים נקראים זבובים נגד קדושת יעקב כי הזבובים הם חיצונות, וזה שאמר ריש לקיש כביכול [כמו] אדם שמניף על בנו (הכל) ואין לפרש יותר להסתכל בדיוקנא של מעלה:
