סוגיית אונאת דברים – כל כך עקרונית. עוסקת במושג המיוחד שפתחו ויצרו חכמים.
כאן – האמירה שמוצאת תמיד מהקשרה :"לא בשמים היא".
כדאי להתחיל לעקוב אחרי האמירה הזאת החל מנקודת המוצא שלה – דברים פרק ל: (יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: (יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: (יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: (יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:
משה מדבר על התורה. או על המצווה שהיא בפה ובלב ואינה בשמים וגם לא מעבר לים. אין תירוצים.
כשהסוגיה התלמודית מביאה את הפסוק – ניתן לפרשו בדרכים שונות . בדרך כלל זאת התרסה של החכמים כנגד השמים! אל תתערבו במחלוקות הבית מדרשיות שלנו. אל תקחו צד. נתתם את התורה – תסתלקו לכם לעולמכם השמיימי ותניחו לנו לנהל את עולמנו הארצי.
ההסתלקות הזאת עוד תעלה ביוקר.
