תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ב עמוד א
מעיין היוצא בתחילה משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: אין משקין אלא שדה בית השלחין שחרבה.
רבי אלעזר בן עזריה אומר: לא כך ולא כך. יתר על כן אמר רבי יהודה: לא יפנה אדם אמת המים וישקה לגינתו ולחורבתו בחולו של מועד.
ועכשיו – שאלה נוקבת שמעלה הגמרא:
מאי חרבה? אילימא חרבה ממש – למה לי דמשקי לה? – אם חרבה השדה, למה להשקות אותה?
וודאי שיש תקנה לשדה שחרבה אומרים רבי מאיר ורבי יהודה – תקנה ותקווה.
ובעצם , גם רבי אלעזר בן עזריה מסכים איתם , והוא לומד זאת מדברי רבי יהודה המדבר בנשימה אחת על גינתו וחורבתו של אדם.
להשקות גינה , אני מבינה.
אבל להשקות חורבה?