נעם דן, ראשת הישיבה החילונית לצעירים של "בינה" (המכינה הקדם צבאית על שם לובה אליאב), כתבה היום בחשאי על מלחמת הקודש המתחוללת בין החילוניים הריבוניים לבין הדתיים הרבניים. היא הצניעה את דבריה בסוף הפוסט החשוב שלה המתפרסם היום ב"מיזם 929", על רקע הצירוף "הַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" שתרגומו "חילוני דיקרב יתקטיל".
המלה "חילוני" מופיעה תריסר פעמים בתרגומו של אונקלוס למלה "זר" שמשמעותו כל מי שאיננו כהן. זהו המופע הראשון בארון הספרים היהודי (סוף המאה הראשונה?) של המלה המכוננת "חילוני". כחילונית לומדת תורה יוצאת נעם כנגד אלו (הרבנים ה"דתיים"? הממשלה "החילונית"?) ש"השאירו אותנו מחוץ להיכל". הנה פסקת הסיום המרשימה כל כך של דבריה:
"אני מעדיפה להינגף. אני מעדיפה לבלום בגופי את קצפו של מי שיקצוף, ובלבד שעבודת הקודש תהיה נחלת כולנו. לימוד תורה הוא עבודת קודש ואוי לנו אם ניחשב לזרים בבואנו להיכל. אם נמות – תמות התורה באוהלה המאובק, המרוחק. שבויה בידי מעטים כל כך שלא תמיד ברור מהם כישוריהם. עד שניגע בו, נשחררוֹ בהקלה ונמלמל בהתרגשות "קודש הקודשים בידינו". וכך יהיה".
תודה, נעם! אני מצטרף בכל לבי לתפילתך החילונית: "כך יהיה! – לא רחוק היום שבו נשחרר את התורה מהלפיתה הרבנית ונמלמל בהתרגשות "קודש הקודשים בידינו". אמן…
————————————
אני משוכנע שמלחמת הקדש בין החילוניים הריבוניים לבין הדתיים הרבניים היא חיונית ביותר להמשך קיומה של המדינה הציונית הדמוקרטית. משום כך לפני שאתאר בקוים כלליים את חזית מלחמת הקודש המיוחלת אוסיף עוד כמה הבהרות קצרות:
א חילוניותי, אכן, נובעת מתוך המשמעות הקדומה ביותר של המלה "חילוני" כפי שהיא מופיעה בתרגומו של אונקלוס.
ב מיהו, אם כך, חילוני? – כל יהודי (משבט יהודה) או כל ישראלי (מבני ישראל), וכמובן כל אשה יהודית או ישראלית (אפילו אלישבע אשת הכהן הגדול ואם הכהנים הגדולים היא חילונית).
ג אִמרוּ מעתה: כל ישראל חילונים, ככתוב "זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ חִילוֹנִי (במקור: זָר) אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהׂוָה וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ (במדבר יז ה) – יש כאן אזהרה גורפת של כהני הדת לדורותיהם לכל החילונים לדורותיהם: אל תעזו ליצור כל קשר ישיר עם אלוהיכם! אנחנו המוסמכים הבלעדיים לבוא אל הקודש ולתווך ביניכם לבינו. אם תעזו לבוא אל הקדש תבלע אתכם האדמה כשם שבלעה את קורח ועדתו. ראו הוזהרתם: "הַחִילוֹנִי הַקָּרֵב יוּמָת"
ד בעידן הפוסט מקראי איבד המעמד הכוהני את כל כוחו, והמעמד הרבני השתלט במקומו על הקודש. עידן זה נמשך עד ימינו. עד עצם היום הזה עושים הרבנים הכל כדי להיות המתווכים הבלעדיים בין הקדש לבין כל הנשים והגברים היהודים.
שלוש חזיתות למלחמת הקודש
שלוש חזיתות עיקריות למלחמת הקודש היהודית בין החילוניים הריבוניים לבין הדתיים הרבניים:
חזית עם ישראל
חזית ארץ ישראל
חזית תורת ישראל
בחזית "עם ישראל" התנהלו ויתנהלו הקרבות החשובים סביב שאלת "מיהו יהודי?" (האם קביעת זהותו הלאומית של האדם היהודי היא עניינם של רבנים או עניינו של האדם עצמו).
בחזית "ארץ ישראל" מתנהלים הקרבות סביב שתי שאלות עיקריות:
1 מה יהיו גבולותיה הסופיים של הארץ הזאת? – האם יהיו אלו גבולות בטוחים (וריבוניים) או שמא יהיו הם גבולות מובטחים (ורבניים).
2 מה יהיה אופייה החברתי והמוסרי של המדינה אשר תשכון לבטח בתוך גבולותיה הנ"ל? – האם היא תהיה מדינה דמוקראטית (ריבונית) או שמא מדינת הלכה (רבנית)?
חזית "תורת ישראל" היא החזית המדאיגה ביותר. כמעט שלא מתנהלים בה קרבות. אצל הרוב הדומם של העם היהודי שוררת תחושה שיש לרבנים מונופול בלעדי על מקורותיו התרבותיים של עם ישראל ועל מסורתו. אפשר לומר שכל ממשלות ישראל מ-1948 ועד היום לא עשו מאומה כדי להילחם על זכותם וחובתם של היהודים והיהודיות הריבוניים לשחרר את תורת ישראל מן הלפיתה הרבנית האנטי דמוקרטית. אם תימשך הפקרתה של חזית "תורת ישראל" על ידי ממשלות ישראל יגרום הדבר לכשלון המהפכה הציוניות ולאובדן המערכה הן בחזית עם ישראל והן בחזית ארץ ישראל.
תורת ישראל של הדתיים הרבניים היא בראש ובראשונה מקור סמכות. תורת ישראל של החילוניים הריבוניים היא אך ורק מקור השראה. כל עוד תמשיך תורת ישראל להיות נחלתם הבלעדית של הרבנים ימשיכו אלו לעשות בעם היהודי כבתוך שלהם כשהם מנופפים מולו בתורתם המאיימת והאנטי דמוקרטית. ביום שבו תקום הנהגה ריבונית שתפקיע את תורת ישראל מידי הרבנים תדע כל יהודיה וידע כל יהודי ששבעים פנים לה. שבעים אלף ריבוא. מהיום ההוא ואילך יעשו היהודים והיהודיות במקורותיהם כבתוך שלהם, ויחלנו את תורתם לחלונות רבים ומגוונים. רק ביום ההוא תתממש המהפכה הציונית והעם היהודי יתחיל להיות עם חופשי בארצו.
נספח צבאי חשוב: שלושה הבדלים בין מלחמת הקודש הפנים יהודית לבין מלחמת החוּלין החיצונית עם הפלשתינאים
א המלחמה הריבונית עם האויב הפלשתיני תוכרע אך ורק מחוץ לשדה הקרב ; המלחמה עם האויב הרבני תוכרע אך ורק בשדה הקרב.
ב המלחמה עם האויב הפלשתיני חייבת להיפסק כי מעצם מהותה היא הרסנית ועקובה מדם. המלחמה עם האויב הרבני חייבת להימשך כי מעצם מהותה היא מפרה ומעשירה. אם ישכילו הצדדים להמשיך ולאחוז בנשק קונבנציונאלי היא לא תגרום אפילו לשריטה קלה.
ג אם חס וחלילה לא יושג פתרון מדיני למלחמה עם הפלשתינים ימותו רבבות הרוגי המלחמה הבאה מוות סופי וקליני. לעומתם, רבבות הרוגי מלחמת הקודש הריבונית רבנית הבאה עלינו לטובה ימותו מיתת נשיקה באוהלה של תורה.
