עליית ישעיהו , עליית ישעיהו , אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לנביא ישעיהו .הספר מחולק לשלושה חלקים ומכיל 10 פרקים. הספר אינו מופיע באסופת הספרים החיצוניים של אברהם כהנא

הספר נאסף כנראה ברומא, בתקופתו של הקיסר נירון, על ידי יהודי נוצרי. לספר כנראה שלושה מקורות שונים ממחברים שונים שנאספו יחדיו. החלק הראשון (פרקים א`-ה`) מספר על מותו של ישעיהו על קידוש השם בידי מנשה מלך יהודה. החוקרים סבורים כי חלק זה נכתב במקורו בעברית או ארמית. לסיפור זה מקבילה בתלמוד (בבלי, יבמות מט, ב), שם נאמר: "שמעון בן עזאי ואומר: מצאתי מגילת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: מנשה הרג את ישעיה".בחלק השני הוכנסה אפוקליפסה נוצרית הנקראת ברית חזקיהו המתארת את רדיפת הנוצרים ברומא בתקופת נירון קיסר. החלק השלישי, שנכתב במקורו ביוונית מתאר את החזון של ישעיהו מהשנה העשרים למלכותו של חזקיהו המלך אולם גם בו יש אופי נוצרי. הספר נשמר בשלמותו רק בשפת הגעז בשלושה כתבי יד מן המאות 15 – 18.

מתוך  `עליית ישעיהו` תרגום ועיבוד:  ארי אלון ויונה ארזי 

אז סימן מנשה לשני המנסרים להתייצב משני צידי ישעיה ולהוריד עליו את משור הברזל ולשני גברים נוספים הורה מנשה לאחוז חזק בישעיה העומד כדי שהניסור יהיה מדויק ושני המנסרים העבירו על ראש ישעיה את משור הברזל אך הוא לא הצליח לחדור מבעדו ואפילו שריטה אחת לא נשרט ישעיה. ואחר כך הם ניסו שוב לנסר ומאומה לא אירע וכל השרים והיועצים עמדו חסרי אונים ומנשה המלך נע בזעם על כסאו.

אז נתן ישעיה במנשה את עיניו המאירות למרחקים ואמר: הלוא ידעת, בן בליעל, את אשר אמרתי לאביך הצדיק כי ברקיע הכריזו עליי שאהיה מנוסר במשור של עץ ולא במשור של ברזל… אפילו שריטה לא תצליח לשרוט בי גם אם תנסרני בכל משורי הברזל המצויים במלכות הרשע שלך… "

ומנשה מיאן לקבל את דברי ישעיה והורה לאנשיו לחדד עוד ועוד ברזלים ולנסר את ישעיה. וכשאזלו משורי הברזל וכלו כוחות המנסרים, ציווה מנשה בקול חלש לנסר את ישעיה במשור של עץ.

וכשניסרו את ישעיה בן אמוץ הקדוש במשור של עץ החליק המשור כמו מים על הגוף הקדוש  ומנשה ובלכירע ומלכיאס וכל נביאי השקר וכל שרי יהודה וכל יועצי המלך וסוכניו עמדו מסביב והתבוננו במראה אשר לפניהם. וישעיה היה שקוע בחזיון האלוהים ועיניו הפקוחות האירו כזוהר הרקיע. הוא לא צעק ולא בכה רק התנסר והתייסר ושפתיו נעו וקולו לא נשמע עד אשר בותר לשניים…

וקטע ספרותי מאת ארי אלון – המבוסס על הגמרא  ביבמות, ועל המגילה החיצונית: הגבור של הקטע הוא הרוצח – המלך מ(נ)שה....

כשהייתי בן שתים עשרה מת עליי אבא, המלך חזקיה, ובמותו התקיימה נבואתו של סבא, הנביא ישעיה, שבדיוק חמש עשרה שנה לפני כן בא אל אבא ואמר לו: "כה אמר השמ: שמעתי את תפילתך וראיתי את דמעתך. הנני רופא לך והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה"

 שעה לאחר שמיררתי בבכי על קברו הפתוח של אבא הניח סבא כתר מלכות בראשי ומשח אותי בשמן המשחה, והכריז עליי כעל המלך המשיח שעליו התנבא בכל נבואותיו. "אל הנער הזה התפללתי", הצביע עליי סבא בהתרגשות לעיני כל ישראל, "הוא יצילנו והוא יושיענו והוא יגאלנו והוא יוריד את מלכות השמים ארצה ויבטל לעד את מלכות הזדון הרשעה…"

 עם תום דבריו חוצבי הלהבות תקעו הלויים במאות שופרות וכל העם הריע בקול גדול שלוש פעמים רצופות:

 –     "יחי  אדוננו מורנו ורבנו המלך המשיח משה בן חזקיה…"

 –     "יחי  אדוננו מורנו ורבנו המלך המשיח משה בן חזקיה …"

 –     "יחי  אדוננו מורנו ורבנו המלך המשיח משה בן חזקיה… ".

 כשנדמו התרועות סימנתי, על פי אות מוסכם, למפקד שומרי הראש הנאמנים לי, והוא מיהר לאסור את סבא ישעיה באזיקים ולתלותו על צלב בגובה חמישים אמה שהוכן למענו מבעוד מועד.

 בנאום ההכתרה שנשאתי למרגלות סבא הצלוב הכרזתי באוזני בני ישראל ההמומים על קץ ימות המשיח. "לא משיח אני ולא בן משיח", הודעתי, "וכל מי שיעז להתייחס אלי כאל יצור בלתי אנושי ולראות בי מלאך שמימי אינו אלא מורד במלכות.

 בנוסף לכך הבהרתי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי מרגע זה ואילך לא משה ייקרא שמי בישראל כי אם מנשה…. 

התמונה – מתוך כתב יד ימי ביינימי המתאר מרטיריום של קדוש.