יוסף נותן לאחיו עגלות, עמוסות כל טוב, והם יוצאים למסע לארץ כנען להביא את אבא יעקב למצריים. מצריים עכשיו היא הארץ המובטחת. (ויתן להם יוסף עגלות, בראשית מה כא)
השורה התמימה הזאת – וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת , לא נתפסת תמימה בעיני הפרשנים, המוטרדים מהפצע המשפחתי הפתוח, ואולי לא מאמינים בתשובה , בסליחה ובמחילה, למרות היותם ערכים כה בסיסיים במסורת, במנהג ובהלכה.
כשהבנים מספרים ליעקב על כך שיוסף חי – פג לבו. שתי מילים בלבד מתארות מצב שבאמת אין מילים לתארו. יעקב כמעט מת. וכשהוא רואה את העגלות חיתה רוחו. מדוע דווקא העגלות מחיות את רוחו?
לפני שאביא את תשובת אחד הפרשנים, מבקשת לציין שסמל העגל טעון במשמעויות רבות. הוא מייצג גם את תרבות מצרים, מרמז על עגל הזהב- שנעשה בהשפעת תרבות זאת, שאליה מגיעה כעת משפחת יעקב להשתכן לרבות ולפרות ולהיות לעם שנולד בתוך תרבות מצרים.
ואכן, הפרשן חזקוני (בן המאה ה – 13 מפרובנס)מסביר שבעצם זה היה מעין קוד פנימי בין יעקב ליוסף, ושיש פה משחק מילים בין עגלה לעגלה. שידוע רק ליעקב וליוסף. וזה סוד שלהם.
וגם -סלח לאביו על שלא ליווהו לעמק דותן. ומה הסוד ? פרשת עגלה ערופה – החלל נמצא מת כי לא ליווהו – כך אומר רבי יהושע בן לוי במסכת סוטה.
וכך אומר הפרשן:
… יוסף נתן להם סימן : במה היה עוסק – מה הם למדו ביחד כשנפרד יוסף מאביו? הם למדו יחד את פרשת עגלה ערופה,
ואם תשאל מה סימן הוא זה? אלא אביו ליוהו . כמו שנמצא בתרגום : וישלחהו מעמק חברון =ואלויה .
אמר לו יוסף לאביו : חזור בך . חזור הביתה, ואל תלווה אותי.
אמר לו : בני, גדולה לויה שעתידה פרשת עגלה ערופה שנוספה בתורה, כמו שכתוב `ידנו לא שפכה את הדם` וכי תעלה על דעתך שסנהדרין הורגין?!
אלא לא פטרנוהו בלא מזון ובלא לויה,
וזה הסימן שלא היה יודע אותו אלא אביו והוא.
ויש המפרשים : שבאותן עגלות ששלח יוסף היו בהן עגלות למשוך אותם. מי שמשך את העגלות היו עֶגְלוֹת
ובכך היה סימן שהלשון נופל על הלשון כמו ששנינו `עגלה המושכת בקרון פסולה לעגלה ערופה`, והוכחה יש בדבר שנאמר `אשר שלח על פי פרעה` – וכי צריך היה יוסף שהיה שליט ליטול רשות לשלוח עגלות לאביו ?
אלא מהעגלות היה צריך ליטול רשות שאין פרה וחזירה יוצאה משם אלא אם כן ניטלה האם שלה בשביל שלא תלד, ועגלות אלו שלח יוסף שלמות על פי פרעה.
