ואני, (היינו זה ההוקיר), הייתי גם כן שם עמהם, ואמרתי להם: אני יכול להביא אתכם אל האילן, כי זה האילן אין לו מקום כלל, כי הוא למעלה מהמקום לגמרי, ובחינת מועט מחזיק את המרבה הוא עדין במקום, כי על כל פנים יש לו מקום מועט, רק שהוא מועט מחזיק את המרבה, אבל עדין יש לו מקום מועט על כל פנים. ובחינת מועט מחזיק את המרבה שיש לי, (היינו לבעל החטוטרות), היא בחינת סוף המקום לגמרי, שמשם ולמעלה אין מקום כלל. על כן אני יכול לשא את כלכם אל האילן, שהוא למעלה מהמקום לגמרי. (כי זה בעל החטוטרות הוא כמו בחינת ממצע בין המקום ובין למעלה מן המקום לגמרי, כי יש לו בחינה עליונה של בחינת מועט מחזיק את המרבה, שהיא בחינת סוף המקום ממש, שמשם והלאה אין נמצא תבת מקום כלל, כי משם ולמעלה היא בחינת למעלה מן המקום לגמרי, ועל כן הוא יכול לשא אותם מתוך המקום לבחינת למעלה מן המקום, והבן).
ולקחתי אותם, ונשאתי אותם לשם, אל האילן הנ"ל. נמצא שיש לי הסכמה מהנ"ל, שיש לי בחינה עליונה של מועט מחזיק את המרבה. (בשביל זה היה נדמה כבעל חטוטרות, כי הוא נושא עליו הרבה, כי הוא בחינת מועט מחזיק את המרבה כנ"ל). ועתה אני נותן לכם זאת במתנה, שתהיו כמוני. ונעשה שם שמחה גדולה וחדוה רבה מאד. (הקבצן החמישי, בעל החטוטרת)
הרעיון של בניית מקום שהוא מעל למקום. בניית חברה קטנה המחזיקה את המרובה . דווקא על גבו החלש של בעל החטוטרת. הוא זה שיכול לשאת את כולם לשם. למעלה מן המקום.
"המשפחה אפס כוחה" – כך טבנקין…
"ואף על פי שעדיין מפרפרת בנו המוסריות הגוססת …כבר אני חש את המתיחות שבנו לקראת כלולותינו הצחות לקראת קשר הדם, אחוות הדם – עדת הדם" (מתוך קהילתנו בעריכת מוקי צור 161-167)
"משימה לצור קבוצות קטנות של חברים ברוח בנפש בשאיפות וביעדים והם הם שיהיו המשפחה הבאה . בתוך "עדת הדם" צריכות לשרור האיכויות שאיפיינו את המשפחה היהודית הישנה : לא רק מקור חום ותמיכה נפשי אלא גם מקור ליצירת ערכים והפנמתם" (מוטי זעירא , ההתיישבות העובדת וזיקתה לתרבות היהודית – ניתוח תרבותי)
