חֻקּוֹתַי לֹא הֲלַכְתֶּם וְאֶת מִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם:
בקריאה ראשונה, "משפטי הגויים" – נשמע לי כל כך מוכר. הייתי בטוחה שהתורה מלאה בהשמצות נגד משפטי הגויים. ובעוד אני תוהה על משפטי הגויים, אני קוראת את הנזיפה של יחזקאל – " וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם" – אני שואלת את עצמי, מה קורה פה? האם משפטי הגויים זה מושג חיובי?
ויצאתי לדרך בעקבות "משפטי הגויים". הזכרון אויב מתעתע הוא. "תועבות הגויים" יש די הרבה, אבל משפטי הגויים הוא תוצר יחזקאלי נטו. בעוד שישעיהו ממליץ לעשות משפט לגויים (טוב, זה לא מפליא) יחזקאל ממליץ לעשות כמשפטם.
"ואלו המשפטים אשר תשים לפניהם" – כך נפתחת פרשת משפטים.
לפניהם – ולא לפני גוים!! כך רש"י. "ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני גוים מחלל את השם ומיקר שם עבודה זרה " אפילו במקרה שדיני הגויים הם כדיני ישראל – תביאו את תביעותכם וטענותכם רק לפני דייני ישראל!
עד היום מתקיים ויכוח (ולא רק אצל חרדים) האם בתי המשפט של מדינת ישראל נחשבים כערכאות של גויים. ואת בתי הדין לענייני משפחה מכנים ערכאות של הדיוטות כדי שיוכלו להתדיין בפניהם. המקילים טוענים שאשה התובעת מזונות בבית דין לענייני משפחה אינה מורדת ומרימה יד על תורת משה, והמחמירים טוענים שמעמדם של בתי המשפט בישראל כבתי דין של גויים. ומי שפונה אליהם הוא רשע מחרף ומגדף מרים יד בתורת משה רבנו כופר באלהי ישראל אין לו חלק בעולם הבא משפיל חומת תורתנו הקדושה גורם לסילוק השכינה ומוציא עצמו מדת ישראל.
***
והפתעה !
בפרק יא אומר יחזקאל בדיוק ההיפך ממה שאמר כאן (בפרק ה) : בְּחֻקַּי לֹא הֲלַכְתֶּם וּמִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם!
מה קורה פה?
הסתירה הכה ברורה לא נעלמה מחכמי התלמוד, והם מציינים כמובן – – כמתוקנין שבהם לא עשיתם, כמקולקלין שבהם עשיתם (בבלי סנהדרין לט/ב)
מה שכמובן מהדהד את האגדה התלמודית (בבלי שבת לג) על קבוצת החכמים שדנו במעשי הרומאים שתיקנו (!) גשרים, אמות מים, בתי מרחץ ועוד . כל החכמים משבחים את מעשי הרומאים חוץ מרבי שמעון בר יוחאי שאומר שתקנו למען עצמם, אבל בדבריו משתקפת החרדה עתיקת היומין ממשפטי הגויים.
ומה למדנו בכל זאת ממשפטי הגויים? התלמוד בסנהדרין מספר לנו כי כשאהוד בן גרא בא לעגלון מלך מואב ואמר לו : דבר אלוהים לי אליך – מייד עגלון קם מעל הכסא. עגלון ששמע את המילה `אלוהים` (ועוד במואבית, כדברי הפרשנים) קם מייד מתוך כבוד. זה בעיני התלמוד מעשה מתוקן.
מוכרחה לציין שבין האמירות על מעשיהם המתוקנים של הרומאים ומעשהו של עגלון מלך מואב – אני נוטה ל`השתכנע` יותר מהתשבוחות על המבצעים ההנדסיים של הרומאים מאשר ממעשהו של עגלון….
***
בספרו "שטחים תמורת חלום" מספר חגי סגל :"למרות שקיבוצי שמאל תרמו כספים לבניין הישיבה החדש של ישיבת "מרכז הרב" שנבנה בתחילת שנות השישים בקריית משה . גם "סולל בונה" ו"המשביר המרכזי" תרמו , וכמובן חוגי תנועת החרות . ובכל זאת , טקס חנוכת הבית בקיץ תשכ"ד ( 1964 ) עמד בסימן מחלוקת . בקול נשבר הנחה הרב צבי יהודה, בנו של הרב קוק את אנשיו לא להזמין לטקס את שופטי בית המשפט העליון . הוא מחה בכך על התערבותם בסוגיית מתן ההכשרים למפעלי בשר , והוכיח שאינו חסיד שוטה של רעיון האחדות . כבודה של הרבנות הראשית , שאותה ייסד אביו , היה חשוב בעיניו מכבוד בג"ץ . "עלינו להשתחרר מטומאת הגויים , מטומאת ארץ הגויים וממשפטי הגויים , " קרא בטקס . (חגי סגל, שטחים תמורת חלום)…
כנראה בכל זאת, שמשפטי הגויים נתפסו באופן שלילי למרות שיחזקאל יותר מרומז שיש בהם מעשים מתוקנים…
