שמות י"ד ושמות טו` – הפוליטיקה והבחירה לדורות של נס הים.
בדיוק כמו בישראל מרץ 2015, בשמות י"ד מתוארת תקופה של בחירה בעם ישראל – בחירה של דרכו, של דתו ושל אופי אמונתו. ובדיוק כמו היום, גם אז, עמדו זו מול זו שתי אופציות עיקריות בולטות –
האחת, כוחנית ואלימה. המנהיג בה מתמקד בעיקר במשחקי הורדת ידיים מלאי טסטוסטרון, גם כשהם גובים קורבן של סבל נורא מהעם. "בשפטים גדולים ובאימה גדולה" – מבטיח המנהיג. "ביד גדולה וחזקה ובזרוע זקורה, קשיחה ונטויה" הוא חוזר, מהלל ומתפאר ששלו גדול יותר… כהמשך הוא פורש את מורשת האמונה וההנהגה שלו : "ספר באוזני בני בניך כי התעללתי במצריים"…(אכן מורשת דגולה ונאורה הוריש לנו רבנו המהולל…).
אך אל מול מפלגתו של משה, ניצבת מפלגה אופוזיציונית – מפלגתה של מרים. ומרים, על פי מיכה הנביא עצמו (פרק ו`, ד`), זוכה בעם להכרה שווה כמנהיגה פוליטית ורוחנית, ומציעה חזון אמוני-דתי-מדיני שונה. במקום מוצקותו האלימה של אלוהי הפאלוס – אלוהים האב, היא מציעה את תבונתה ורכותה של אלוהים האם. במקום להכות, להקשות ולהכביד את לב העם האחר, היא מציעה לרקום שיתופי פעולה. היא יוצרת ברית שלום עם בתיה בת פרעה ומתחילה לארוג את חזון השחרור וההצלה מתוך חוכמת האימהות. במקום חזון של הרג היא מציעה חזון של לידה. במקום מחויבות להשמדה, היא מציעה מחויבות ואחריות לחיים.
כך פרושים בפני הבוחרת והבוחר שני מצעי המפלגות –
"הרם את מטך ונטה ידך על הים ובקעהו" –פורש משה, בשם אלוהיו הזכרי צמא הדם, את תמצית האידאולוגיה שלו. הזקפה האימתנית והאלימה היא כוח ההבקעה והתקומה שהוא מציע, והיא גם הפרשנות שלו לקול ההתגלות האלוהית. אל מולו מציעה המנהיגה מרים את האידיאולוגיה שלה, אבל את המצע שלה נוכל רק לנסות לשחזר לאחר שנופץ, צונזר ונמחה ביד חזקה ובזרוע נטויה בידי משטר הפחד של המפלגה המתחרה. אומנם הצנזור הראשי מציג את בוחרותיה כלהקת המעודדות של משה באקט פולקלוריסטי עממי, אך חפירות ארכיאולוגיות באדמת הטקסט חושפות שרידי עדויות מנותצים המעידים על המצע השלם:
"ותקח מרים הנביאה את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות"… – השירה, המחולות והתיפוף, הנעשים על ידי הנביאה הגדולה בזמנים העתיקים, נתפסו כטקס רוחני נקבי שיוצר מקצבי התחדשות ולידה מחדש – המנון שיוצר שינוי אמתי, ובריאה ניסית חדשה. מחזוריות הגאות והשפל של מי הים, שאפשרו את נס הים, קושרו למחזוריים הנקביים ולקשר הסימביוטי הקשוב, המכיל והמתואם של הכול עם הכול. הנס והשינוי לא התחוללו על ידי מנהיג אלים שכובש ומכה בים ועומד כנגד העולם, אלא על ידי הנהגה הפועלת בקשב, בתיאום ובדיאלוג עם הים והעולם. לאור הקשרים וסמלים ארכיטיפיים אלו גם תמונת נס הים מתגלה לא כתמונה של הבקעה, קריעה וחדירה, אלא כתמונה של היפתחות ואגינלית אדירת מימדים בכוחה של אלוהות נקבית יולדת, ובשליחותה של המיילדת הנבחרת – מרים.
הצטרפות הנשים, שהיוו את הרב הגורף בעם (שכן הבנים נזרקו ליאור ומספרם בעם הופחת) לטקס ההנהגה וההושעה של מרים, מעידה כי הכוח הפוליטי שלה היה רב, וחזונה התיאולוגי הנקבי זכה לתמיכה עממית רחבה. כוח פוליטי עוצמתי זה איים על כינון וביסוס משטרו של משה, אשר נשען על חזון הפחד מהאל האב.
לכן, כמו במשטרים כוחניים ואפלים, הושתקה שירת מרים. כמו במקומות רבים בסיפורי המקרא, בעת שגרסאות הגמוניות פטריארכליות ואופוזיציוניות-נשיות התנגשו, הקפיד הצנזור הראשי, סוכנו הנאמן של משטר משה, למחוק ולרטש את דברה. הוא הותיר מהמניפסט הפוליטי שלה רק משפט אחד שהוא ציטוט מדויק של שירת משה. התמרמרותה של מרים על מידורה והשתקתה מתבטאת היטב בבמדבר יב` כשהיא מתריסה באומץ: "האך במשה דיבר ה`? הלא גם בנו דיבר!". ועל כך היא מיד, כצפוי, נענשת ומורחקת מהמחנה.
עם השתקתה הושתק גם חזון אמונת ישראל הנקבי, על פי מסורת מרים, והכוח, כיבוש האחר, השנאה וההפחדה, הפכו לליבו ומהותו הרוחנית של ה"מחנה הלאומי". אימצנו מתוך משטר הפחד, את מסורת משה – אויבנו הרי תמיד ניסו ומנסים לכלותינו, המוני ערבים עולים בגדודים משוריינים להכותנו בקלפי, ולכן – נחזק ידינו, ירים זרוענו ואגרופינו, נשנא עוד ועוד את שכננו, נשלם בחייהם של טובי בנינו ובנותינו ונמלמל מבין שפתינו : "למען עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל…"
