כא) וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד־לִי אֶת־אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם
כמה תארים שם הנביא בפי עם ישראל שבגלות:שכולה, גלמודה גלה וסורה והעיקר – נשארתי לבדי.
השאלה שלא מרפה – מדוע עם ישראל תמיד בדמות אישה? זה לא נמצא כל כך בתורה אבל אצל הנבואה זה מופיע המון. האחר האולטימטיבי, זו החלשה הנצחית, שאינהרנטית היא גלמודה – מכחישה את אשליית היותה שייכת.
ולכן הדמוי הכה `מתאים` של האשה שאיבדה אמון בכוחה. ובמיחוד בפוטנציאל הגאולה המוצג כאן ככוח חיצוני. כוח חיצוני לא יבנה את הגאולה – רק התעצמות פנימית. כל ההבטחות כמו למשל
כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ – לא משכנעות, לא את המטאפורה ולא את עם ישראל.
ולכן המלכה שלי כל כך עצובה.