) בָּעֵת הַהִיא דִּבֶּר יְהֹוָה בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ לֵאמֹר לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶיךָ וַיַּעַשׂ כֵּן הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף: ס
(ג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹת וּמוֹפֵת עַל מִצְרַיִם וְעַל כּוּשׁ: (ד) כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפַי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם: (ו) וְאָמַר יֹשֵׁב הָאִי הַזֶּה בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה כֹה מַבָּטֵנוּ אֲשֶׁר נַסְנוּ שָׁם לְעֶזְרָה לְהִנָּצֵל מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֵיךְ נִמָּלֵט אֲנָחְנוּ: ס
שלש פעמים בשלשה פסוקים מופיע הבטוי "ערום ויחף" – הנביא נדרש למיצג של שלש שנים ליושבי ה`אי` כדי להמחיש מה יקרה כשמלך אשור יכבוש את מצרים. וכל זה כי הפנו מבטם – מבטחם מאלהים.
בתלמוד הבבלי לא כל כך אוהבים את המיצג הזה – מבחינתם מדובר בבגדים בלויים ובנעליים מטולאות. וזה בהקשר ללבושו של תלמיד חכם שאם נמצא רבב על בגדו – הוא חייב מיתה. אמירה המושמת בפי רבי יוחנן האמורא היפה, מארץ ישראל. בין לבין אני תוהה ומה אם נמצא רבב בנפשו, בהתנהגותו, בלימודו?
****
במגילת האש, יצירתו המסתורית של ח נ ביאליק – האויב מוביל ארבע מאות עלמים ועלמות לאי שומם וצחיח ללא מים ומזון . הם מופשטים מבגדיהם, ומשוטטים ערומים בישימון. כמעט כולם קופצים לנהר האבדון מלבד עלם אחד ועלמה אחת . העלם מביט לתהום והעלמה מביטה נכחה ומישירה מבט – אך מבטיהם כמובן לא נפגשים לעולם.
לאחר זמן ניצל העלם אך הופך לנביא מוזר ואיש חידות –
וַיַּרְא אֶת-הַשָּׁמַיִם וְהִנֵּה הֵם נָכְרִים לוֹ, וְאֶל-אֶרֶץ יַבִּיט וְהִנֵּה הִיא זָרָה – וַיְלַמֵּד אֶת-עֵינָיו לְהַבִּיט נִכְחוֹ, אֶל-אַפְסֵי עוֹלָם…
ַויֵּתַע הָעֶלֶם בָּאָרֶץ כִּתְעוֹת כּוֹכָב נִדָּח בַּחֲלַל הָעוֹלָם, וַיְהִי הוֹלֵךְ עָרֹם וְיָחֵף וִישַׁר עַיִן
אֵין לוֹ כֹּל, בִּלְתִּי אִם-הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה בְּמַעֲמַקֵּי לִבּוֹ וְעֵיפַת הַשַּׁחַר בִּתְהוֹמוֹת עֵינָיו. (מגילת האש,חנ ביאליק)
בהערותיו למגילת האש כותב ארי אלון :
"על הנביא ישעיהו הוטלה המשימה המוזרה ללכת ערום ויחף בקרב יושבי האי הזה (פסוק ו)במשך שלוש שנים ולעבור כך ביניהם ולהיות איש חזון עתידות (חזון ישעיהו) ואיש חידות מוזר ההולך ערום ויחף ביניהם במשך שלוש שנים. כשישאלו יושבי האי מה משמעות חזון העתידות שלו ומה פשר חידת הליכתו ערום ויחף הוא יגיד ליושבי האי הזה – על אשר הנסתם את מבטכם לעבר מצרים להנצל מהם מפני מלך אשור במקום להביט לאלהים ולהביט לנביאו ישר בעינים – לכן תבוא לכם כל הרעה הזאת ותמשיכו לחיות בחורבן ולא תבוא עליכם גאולה.
כל הפרשנים מבהירים ש`האי הזה` בפסוק ו הוא ארץ ישראל ופירוש המילה אי הוא מחוז (רשי, ומלבי"ם)
כאן כדרכו הופך ביאליק היפוך סרקסטי את המוטיבים המקראיים. ישעיהו הולך ערום ויחף בתוך ארץ ישראל או ארץ יהודה במשך שלוש שנים –והם תוהים על פשר הופעתו המוזרה והתמדתו המסורה – שלוש שנים הולך ערום ויחף בין תושבי האי שלו. "
א ב ל העלם במגילת האש הולך עירום ויחף וישר עין בגלות – בארץ ניכר. במגילת האש המתחוללת בארץ ישראל – העלם אינו יכול להישיר מבט אל העלמה אשר מישירה מבט אליו, כאשר הוא מתוודה בפניה ומספר לה על קשייו הרגשיים ,על יתמותו, ועל דיכויו המיני. פניו אל השמים או אל התהום – אבל לא אליה, ואכן העלמה נעלמת. והוא מוצא עצמו מדבר אל צלם.
וכאשר הוא הופך לנביא, מדבר אל הציבור, למרות היותו איש חידות הוא ממשיך את הוויית העירום – את החשיפה הטוטאלית שלו ומישיר מבט קדימה שלא כמו אותם תושבי ארץ ישראל שהפנו את מבטם מהשמים….
על מה מדבר כאן ביאליק ? אולי הוא מבקש לומר שהפניית המבט לשמים מסתיימת באכזבה? והמבט האחד הראוי הוא הישרת המבט בפני האחר.
לא למעלה ולא למטה – רק אני ואתה מביטים זה בפני זה.
וארי אלון ממשיך :
בשיר הנדנדה ביאליק כמו אומר לילד הקטן ; כבר אין לי כח לשיר שירים למבוגרים . הם הורסים אותם . הם הופכים אותם למלל . איתך , ילד , זה לא מלל .
איתך זה הכל . זה שיא הפשטות והיושר . איתך ,ילד , אני יכול להתנדנד בנדנדת גן עדן שבה שנינו שקולים במאזניים בין הארץ לשמים . חוק הנדנדה הוא חוק שיווי המשקל של המין האנושי . הנדנדה היא המאזניים האנושיות . לא שוקלים עגבניות בנדנדה , ולא אידיאולוגיות . רק כאשר נהיה שנינו שקולים במאזניים תתממש משאלת האופקיות המיוחלת . רק שניים שיודעים להתנדנד מסוגלים לשכון שקולים בין הארץ לשמים . שניים שאינם יודעים – תמיד ימצא אחד מהם את עצמו למטה והאחר ימצא את עצמו למעלה .
רק כאשר נלמד את טכניקת הנדנדה נגיע למצב שבו נהיה שקולים בין הארץ לשמים . לריחוף שבו מתלכדות העיניים לכדי "רק אני ואתה" .
