"יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה" (דברים פרק כ"א, פסוק ז`)
עגלה ערופה דליה רביקוביץ`
הלך עוד צעד הלך עוד כמה צעדים, נפלו לו המשקפיים נפלו לו הכיפה.
הלך עוד צעד שטוף בדם, מושך רגליים אחרי עשרה צעדים כבר לא יהודי
לא ערבי,
ערטילאי.
מהומת אלוהים, אנשים צועקים; למה אתם רוצחים אותנו?
ואחרים מתרוצצים
ממהרים לעשות נקמה.
והוא מחרחר על הארץ
גוף קרוע,
והדם שותת מתוך הבשר.
והדם שותת מתוך הבשר.
הוא מת פה או שם
אי בהירות ישנה פה.
מה אנחנו יודעים?
נמצא חלל בשדה.
אומרים יסורים ממרקים עון.
אדם כאבק פורח,
אך מי האיש
שכך בבדידות
שכב מעלע את דמיו?
מה הוא ראה
מה הוא שמע
בתוך המהומה
מעליו?
ויש האומרים,
חמור שונאך
עזוב תעזוב עמו.
כי ימצא חלל בשדה,
כי ימצא חלל באדמה
ויצאו זקניך ושחטו עגלה
ואת אפרה בנחל יפזרו.
כמה עבודה עושה פה דליה רביקוביץ עם המקורות. היא עובדת איתם ויחד עם זאת היא כה אירונית "אומרים", היא משוררת, יסורים ממרקים עוון – האמנם?, "מה אנחנו יודעים" היא מצטטת קלישאות של התנערות מאחריות ואי נקיטת עמדה. "אי בהירות יש פה" היא מטיחה קלישאה נוספת בקורא.
א ב ל יחד עם זאת, אין לה ברירה אלא לפנות למקורות, לטקסים העתיקים והמקודשים שעליהם `אין ויכוח`. עולה תהייה נוראה – האם טקס כפרה משחרר מאחריות, או שמא הטקס הזה כולל האשמה וכפרה גם יחד? טקס עגלה ערופה, שלכאורה נראה כפטנט לטיהור מוסרי עומד כאן לבקורת. בטקס נוכחים כולם! וביניהם גם הרוצח או הרוצחים.
השיר כולל בתוכו ארמז לרצח הבל – חלל בשדה, חלל באדמה, שני בניה הראשונים של האנושות מספרים את סיפור הדמים האינסופי. של אח השולח יד בנפש אחיו. לטקסי הטיהור מקום חשוב בתיאולוגיה היהודית. מלבד טקס עגלה ערופה אני נזכרת בטקס פיזור האפר של עגל הזהב , ובכתיתת האשרה שריפתה ופיזור רפרה בנחל קדרון.
מצד אחד טקסי טהרה הם חשובים, מצד שני, ריבוי טקסי הטהרה מעיד על רצון לחפות, להסתיר, להתחמק מאחריות. למה רביקוביץ נזקקת לטקסים הקדומים הללו? מדוע היא קוראת להם ממעמקי התנך כדי לעזור לה? מבנה העומק המוסרי מוצג ככלי ריק, מצד שני היא נזקקת לטקסט הדתי הקדום כאל כלי של מחאה פוליטית. מקור דתי מחייב ומקודש נותן משנה תוקף למחאה, ואכן יש צורך לקחת אחריות – ולא להסתפק בטקסי טיהור.
את השיר כתבה רביקוביץ כתגובה לרצח בסברה ושתילה. ואף ועדת החקירה נזקקה לטקס זה בדבריה על הרצח : "מבחינת החובות החלות על כל מדינה תרבותית וכללי המוסר המקובלים על עמי תרבות, לא ניתן להתעלם מבעיית האחריות… ביסוס לכך ניתן למצוא בהשקפת קדמונינו, שבאה לידי בטוי בדברים שנאמרו על המשמעות המוסרית של פרשת "עגלה ערופה".
