טשרניחובסקי כתב את השיר ב-1929, והוא אחד מחמשת השירים שלו שעסקו בשאול. בבלדה זו הוא אינו מציג נקודת ראות חדשה על הקרב האחרון של שאול מכפי שהוא מתואר במקרא. ( בבלדה "בעין דור", לעומת זאת, הוא תיאר את אירוע שאול ובעלת האוב, באופן שונה מזה שבטקסט המקראי). המוטו של השיר הוא הפסוק: " וימת שאול ושלושת בניו ונשא כליו, גם כל אנשיו ביום ההוא יחדו" (שמואל א, לא,ו). המקרא מקמץ מאוד בתיאור הקרב בו שאול מת והשיר בא למלא חלל זה. (השיר אינו מתאר את נסיבות מות שאול, שעליהן נותן המקרא שתי גירסאות)
השיר המחורז בנוי מששה בתים ובכל בית שש שורות. השורה חמישית של כל הבתים זהה:" רבים ממנו היום הערלים". שורה זו מתפקדת כפזמון, שנותן לכידות לכל השיר. ללמדך ששאול הפסיד את הקרב בגלל שזה היה קרב של מעטים מול רבים ולא בגלל מורך לב שלו ושל אנשיו. אדרבא, שאול ואנשיו ידעו שהם מעטים ושהקרב אבוד ובכל זאת הם נלחמו עד מותם ולא נכנעו או נסו משדה הקרב. (חלק מהשבטים לא השתתפו בקרב והם מכונים בשיר: "השבטים הבדלים " ו"משטינים").
אשר לכינוי הפלשתים בשיר כערלים , יש לציין שהכינוי ערלים בספר שופטים ושמואל ניתן באופן בלעדי רק לפלשתים . שמשון השתמש בו, ואחריו השתמשו בו יונתן , דוד ושאול. שאול השתמש בכינוי הזה בעצמו , לפני מותו בקרב האחרון שלו : " ויאמר שאול לנושא כליו, שלוף חרבך ודקרני בה, פן יבואו הערלים האלה ודקרוני" – שמואל א, לא, ד. לכן גם שאול בשיר משתמש בכינוי ערלים שהוא בעצם כינוי גנאי שמיוחס רק לפלשתים. (גם בקינת דוד ערלים=פלשתים: "פן תשמחנה בנות פלשתים , פן תעלוזנה בנות הערלים"). רוב עמי הסביבה(כולל המצרים) נהגו באותה תקופה למול את בניהם , למעט הפלשתים שהגיעו מאיי יון לאזור החוף בארץ.לכן הם ורק הם כונו ערלים .
יש ביטויים נוספים לארכיטקטורה המתימטית של השיר, המבוססת על המספר 6: שאול מתבשר על מות יונתן בשורה 14 של השיר על מלכישוע – בשורה 20 ועל אבינדב – בשורה 26. שלוש התקיעות הראשונות מופיעות בשורה השישית של שלושת הבתים הראשונים, כלומר בשורה 6, 12 ו-18.
בעז ערפלי, מסביר שבבלדה, הסיפור לא מסופר על ידי מספר אלא הוא נמסר על ידי דמויות בפעולתן, בדרך דיאלוגית. (שאול טשרניחובסקי- מבחר שירים. ערך- בעז ערפלי.ירושלים, כרמל, 2015. עמ`151). ואכן בחלק הראשון של הבלדה שלנו , הדו שיח נערך בין שאול לתוקע בשופר ובחלק השני – בינו לבין המגיד המבשר לו על מות בניו. (המגיד הראשון במקרא הוא הנער העמלקי שבישר לדוד על מות שאול ויהונתן – שמואל ב, א).
הקרב עם הפלשתים לא נערך במישור, בו שאול יכול היה לצפות בכל מהלכיו, אלא הוא נערך בגלבוע שיש בו 11 פסגות, דבר שלא איפשר לו לראות את כל תמונת הקרב. השתלשלות הקרב מתחילתו ועד למפלה בו מתוארת דרך מספר צירים דינמיים. ראשית, אנו עדים להתקדמות האויב לעבר שאול. בהתחלה שאול נמצא הרחק מקו החזית, אך בטווח הפגיעה של חיצי האויב. אחר כך האויב הולך מתקרב ושאול עומד במקום ולא נסוג ולבסוף הוא מתקרב ממש לשאול ולמלווהו, והוא קורא לו ליפול על חרבו ולא ליפול לידי האויב. שנית, ממדי המפלה הולכים ומתעצמים. כמו אצל איוב, גם כאן הוא שומע על נפילת שלושת בניו, מפי מבשרים שבאים זה אחר זה. בהתחלה, מספר הנופלים הוא קטן אבל לקראת סוף המערכה, האויב עורך במחנה שאול טבח: " הכבש ישראל, אם נשחט כרחלים?!" ( בעקבות ישעיהו, נג, ז: "כשה לטבח יובל וכרחל לפני גזזיה נאלמה"). שלישית, בראשית המפלה בקרב, התקיעה של התוקע בשופר נועדה להגיע לאוזני המאסף ( היושבים בעורף על הכלים), אבל אחר כך היא מכוונת לאלה שלא הצטרפו לקרב – "השבטים הבדלים" ( רמז אולי לדוד ואנשיו שלא נטלו חלק בקרב ושהו הרחק משם בציקלג). לבסוף , נשמעת התקיעה הגדולה המופנית לכל העם והיא בבחינת צוואה(ראה להלן).
טשרניחובסקי לא היה מחובבי דוד, בלשון המעטה. הוא לא הקדיש לו אפילו שיר אחד ובאחד השירים הוא גם מכנה אותו "עבד זה בית הלחמי" ("אנשי חיל – חבל"). אעפ"כ ניתן להראות שהוא הושפע מ"קינת דוד". יתכן שהוא לקח בכוונה אלמנטים מהקינה, כי הוא רצה לחבר לה קינה אלטרנטיבית.
הרי דוגמאות אחדות להשפעה של `קינת דוד` על הבלדה:
א. שם השיר " על הרי גלבוע" נלקח מהקינה: "הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם". המונח הרי גלבע מופיע רק בקינה. ביתר המקומות מקום הקרב נקרא תמיד הר גלבוע. ( בגלל שלהר הגלבוע יש הרבה פסגות, מתאים לכנותו הרי הגלבוע. התבור, למשל, שיש לו רק פסגה אחת, יקרא תמיד הר ביחיד ולא ברבים ). השם מרמז שהוא יעסוק במפלה בקרב ההוא.
ב. קינת דוד פותחת ומסיימת במשפט : "איך נפלו גיבורים ?! " גם הבלדה שלנו פותחת וחותמת במפלת שאול ומחנהו. הפתיחה היא: "אחד אחד נפלו גבורים, בתקוע שופר אדירים על הרי גלבע" והסיום: " עלו! תפסו מקומם של נופלים וכשלים! "
ג.מוטיב הדם בשיר: "דם! דם על הגלבוע " מופיע בקינת דוד: "מדם חללים". גם העמידה האמיצה של שאול שלא נסוג מהקרב: " אל נסוג ממקום בו נעמודה, אל נוע " נזכרת בקינה: " קשת יהונתן לא נשוג אחור".
ד. בבלדה כמו בקינה – אלהים אינו מוזכר.
לתקיעה בשופר במקרא בזמן מלחמה, יש פונקציות אחדות. הראשונה – הטלת מורא על האויב בהתקפה עליו ( הפלת חומות יריחו על ידי תקיעה בשופרות- יהושע, פרק ו; גדעון ואנשיו תוקפים את מדין בהתקפת פתע בלילה, תוך תקיעה בשופרות – שופטים, פרק ז ). השנייה – התרעה מפני אויב מתקרב מעין "אזעקת צבע אדום" (" אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?!"- עמוס, ג, ו; "וראה – הצופה – את החרב באה על הארץ ותקע בשופר והזהיר את העם"- יחזקאל, לג, ג ). השלישית, אמצעי תקשורת קולי להעברת מסרים של מפקד הקרב לצבאו, בשלבים שונים של הקרב. (בראשית הקרב, התקיעה מסמנת את תחילתו והיא יכולה לסמן גם את סופו. דוגמא לציון סוף הקרב- יואב מציין את סיום מלחמת האחים בת יום בין תומכי דוד בראשות יואב לתומכי איש בשת בן שאול, בראשות אבנר : "ויתקע יואב בשופר ויעמדו כל העם …ולא יספו עוד להילחם"- שמואל ב, ב, כח).
התקיעה בשופר משחקת תפקיד מרכזי בבלדה שלנו, והמשורר בחר לעשות שימוש בפונקציה השלישית שלה. בראשית הקרב, היא מסמנת למחנה שאול שהקרב החל, והיא גם אמורה להפיח בו עוז וגבורה: " תקע: חזקו ואמצו". במהלך הקרב, התקיעה נועדה לקרוא לכוחות מילואים ולתגבורת אפשרית ("היושבים על הכלים" ו"השבטים הבדלים" ) להצטרף לקרב ולסייע לנלחמים, שנקלעו למצוקה. בסוף הקרב, כאשר שאול נוכח שהמפלה היא סופית , הוא מבקש מהתוקע :
"תקע תקיעה גדולה תקוע ותקוע
וישמעו העברים : דם ! דם על הגלבע!…
תרגז הארץ ותרעד אדמה…
עלו ! תפסו מקומם של נופלים וכשלים!"
כאן התקיעה הגדולה אמורה להודיע לעם על המפלה הניצחת בקרב עם הפלשתים. כשם שהתקיעה הגדולה בראש השנה מסיימת את מחזור התקיעות, כך התקיעה הגדולה בשיר מבשרת את סיום הקרב. ( הביטוי "ישמעו העברים " נזכר קודם לכן בשמואל א, יג, ג: "ויך יונתן את נציב פלשתים …ושאול תקע בשופר בכל הארץ לאמר ישמעו העברים". התקיעה בשופר נועדה להזעיק את העם למלחמה בפלשתים, שהסתיימה בניצחון העברים. הביטוי אצלנו, לעומת זאת, מדבר על מפלה). יתכן שבתקיעה הגדולה, טשרניחובסקי רצה לאזכר את תקיעת הקרן של הגיבור ב"שירת רולאן". כאשר רולן תקע בקרן הוא ידע שהוא הפסיד את הקרב ושהתקיעה לא תישמע על ידי אלה שיכלו לבוא לעזרתו.
הקריאה בסיום השיר לאחרים למלא את מקום הנופלים היא צוואה לעתיד, כי אין ספק שהקרב הזה הוכרע. הביטוי בקטע הסיום: " תרגז הארץ " על המפלה , נזכר קודם לכן בהקשר של נצחון על הפלשתים (שמואל א, יד,טו): שם הפלשתים רעדו מפחד וכאן הפחד תוקף את עם ישראל, שהובס בקרב.
*-*-*
הערות :
1. במקרא, בפרקים המתייחסים לקרב בגלבוע (כולל בקינת דוד), יהונתן נזכר כיהונתן ולא כיונתן ואילו טשרניחובסקי בחר לכנות אותו יונתן , אולי משום שהוא שם יותר חילוני, שבו שם ה` פחות מודגש ( אם כי יו=יהו). בפרקים שקדמו לקרב בגלבוע שמו נזכר בשתי גירסאות: יונתן ויהונתן; ) בפסוק א בפרק יט – מופיעות שתי הצורות של השם). המופע של יהונתן יותר שכיח מהמופע של יונתן. השימוש בשתי הצורות של השם הוא אקראי. יחד עם זה, הצורה יהונתן היא בלעדית כאשר השם קשור לדוד ( כולל קינת דוד ). התרגום לארמית שמר על שתי הצורות של השם, אבל התרגומים לשפות אחרות (כולל התרגום לערבית) השתמשו רק בצורה הקצרה של השם. (יש לציין שלשמות דומים במקרא, יש שתי צורות , כמו : יואש – יהואש , יויכין – יהויכין, יויקים – יהויקים.)
2. לפני פרוץ הקרב בין צבא שאול לפלשתים, מחנה שאול חנה ביזרעאל שבעמק יזרעאל והפלשתים חנו בשונים, דרומית לגבעת המורה. לילה לפני הקרב ביקר שאול אצל בעלת האוב בעין דור, ישוב שנמצא מזרחית לגבעת המורה. הקרב בין שני הצבאות, החל ביזרעאל והסתיים בגלבוע, לשם נסו שאול ואנשיו. הם קיוו שהטופוגרפיה – גבעות – תגן עליהם מרכב הברזל של הפלשתים. אך תוחלתם נכזבה והפלשתים עלו עם רכבם לגלבוע וגברו על חיל שאול. בקרב זה מתו שאול ובניו. מקום המוות שלהם (שנזכר בקינת דוד: "הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם" ובעקבותיו הלכה הבלדה "על הרי גלבוע") קיבע את הדעה הנפוצה שהקרב כולו נערך בגלבוע. ולא היא. ראיה נוספת לכך שהקרב החל בעמק יזרעאל, נמצאת בפסוק הבא : " וליהונתן בן שאול, בן נכה רגלים בן חמש שנים היה בבא שמועת שאול ויהונתן מיזרעאל " – שמואל ב, ד, ד. (מיזרעאל ולא מהר הגלבוע). לניתוח הקרב בליווי מפה, ראה: שמואל – עולם התנ"ך. תל אביב, דברי הימים. 2002. עמ` 230 – 228 .
