בימי רבי דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחין, והיה הדבר קשה לחכמים (בבלי יבמות טז א)"
"צרת הבת" – מה משמעות המושג הזה? על פניו נדמה כי כשמדובר בבת מדובר בצרה. אבל מדובר במקרה מיוחד של יבום, שבו הבת נשואה לאחי אביה (לדודה) , ויש לו גם אישה נוספת היא מכונה `צרה`. הדוד נפטר ובאין ילדים צריך אחיו ליבם את האלמנה. אבל מדובר באב ובת – ולכן אין יבום ואין חליצה, לא רק לבת כמובן, שחוזרת לבית אביה, כנראה, אלא גם לאלמנה השנייה המכונה `צרת הבת`. מסתבר שיש מחלוקת קדומה בין בית הלל ובית שמאי בדבר יבום `צרת הבת`. בית הלל, כמו במשנה , סבורים ששתיהן פטורות מלהתיבם – שזאת שפסולה פוטרת גם את צרתה. ואילו בית שמאי סבורים שיש ליבם את צרת הבת. מסתבר שיש הרבה סיפורים על נישואין ל`צרת הבת` גם במשפחות של כהנים מכובדים.
התוספתא מספרת:
אמר רבן שמעון בן גמליאל :…מעיד אני על משפחת בית עלובאי מבית צבאים ועל משפחת בית קיפאי מבית מקושש שהן בני צרות ומהם כהנים גדולים והיו מקריבין לגבי מזבח.
אמר ר` טרפון : תאיב אני שתהא לי צרת הבת ואסיאנה לכהונה (תוספתא יבמות א)
רבן שמעון בן גמליאל ורבי טרפון – שניהם בדעת בית הלל, מעידים על משפחות כהנים שהם בני צרות. ורבי טרפון ממש תאב לשבת בדין ולפסוק כבית הילל …ובכל זאת:
לעומת זאת : מעשה בבתו של רבן גמליאל שהיתה נשואה לאבא אחיו, ומת בלא בנים, וייבם רבן גמליאל את צרתה! (יבמות טו א)
בתלמוד, מובא הסיפור המרתק והדרמטי על דוסא בן הרכינס הישיש שבאו חכמים לנזוף בו על שהתיר את צרת הבת לאחיו. אחרי מבוכות ואי נעימויות מעמעם רבי דוסא בן הרכינס את העניינים ומספר לחכמים שמי שהתיר הוא אחיו – יונתן הקטן , שאמנם קטן , אך הוא "בכור שטן". הסיפור ממשיך וממשיך, וצרת הבת נשכחת עד מהרה….כי רבי יונתן בן הרכינס הקטן שהוא בכור שטן חידש גם חידושים נוספים בעניינים אחרים.
הספור על דוסא בן הרכינס וצרת הבת מהדהד ספורים /אגדות תלמודיות רבות; בספור תנורו של עכנאי גם כן סובבים את רבי אליעזר בדברים כדי להתישו ולגרום לו להיות פחות מחודד. וגם שם שואלים מי ילך להודיע לרבי אליעזר שהוא מנודה כמו כאן, בסיפור על רבי דוסא בן הרכינס שבו שואלים החכמים מי ילך להודיע לרבי דוסא בן הרכינס שדעתם של החכמים אינה נוחה מההיתר ליבם את הצרה.
אני תוהה – האם הסיפור הזה בכלל רלוונטי היום? כנראה שכפי שהוא – כבר אינו רלוונטי בשל חרם דרבנו גרשם, ובגלל המשנה וכל הפסיקה שאחריה. בכל זאת השתהיתי לחשוב על אותה `צרת הבת` חסרת השם שבתקופה הקדומה היבום היה יכול לגאול אותה מחיי עוני והשפלה. ו`צרת הבת` האלמנה האסורה צריכה היתה לקוות להנשא כדי לשרוד.
מקובל לחשוב שהיבום הוא מעשה פטריארכלי שנועד לטובת השבט ובית האב, הייתי רוצה להאמין שבית שמאי דאגו גם לרווחתה ובטחונה של האלמנה גברת `צרת הבת`.
בציור ניסיתי להראות את שתי האלמנות, עם רמז לתמר, שרומתה על ידי יהודה והיא אסורה אסורה למוקד האש….
