"תלמידי החכמים והמקובלים הם אליטת האותיות של עם הספר. זוהי אליטה מתבודדת, החיה חיי עולם במערת המקובלים, ושמה לעצמה אתגר להפוך את כל האובייקטים של העולם לאותיות שיצטרפו לכדי שמו המפורש של אלוהים. הם לא מעוניינים לצאת אל מחוץ למערה על מנת לראות את הטבע ואת העצים כשהם לעצמם. כל העצים והגבעות הללו אינם, אליבא דידם, אלא העתק עמום ומעורפל של התורה הצלולה, שאינה אלא תערובת קסומה של אותיות פורחות. " (ארי אלון, יה בשבט)
