תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ב עמוד א
רבי יהודה אומר: אין משקין אלא שדה בית השלחין שחרבה.
שדה בית השלחין שחרבה
האם יש לה תקנה שישקוה?
חרבה במובן של יובש, כנראה. יש במשפט הזה של רבי יהודה כל כך הרבה אופטימיות. שדה שחרבה – יש לה תקנה אם ישקוה. ואכן, הגמרא שואלת :
מאי חרבה? אילימא חרבה ממש – למה לי דמשקי לה? כלומר, אם נאמר שחרבה ממש – למה להשקות.
התירוצים כבר אינם מענינים אותי. מספיק לי שמתוך מצב שדה שמהדהד חורבן – יש מי שאומר שיש מה לעשות.
התוספתא עוזרת לי : מדובר במעיין.
מעין היוצא כתחלה משקין ממנו שדה בית הבעל דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אין משקין ממנו אלא שדה בית השלחין. (תוספתא מו"ק א,א)
ואילו ר'אלעזר בן עזריה אומר – אין משקין כלל. אלא רק אם יש בריכה מטפטפת.
שדה שלחין שחרבה, ושדה בעל שחרבה – אין להן תקנה אלא בברכה מטפטפת?
ואוהבת את לשון הנקבה בה נוקטת הבריתא 'שדה בית השלחין שחרבה'
