ביום שישי עשינו אזכרה.
אימא גדלה בשכונת מחלול. מה שהיום כיכר אתרים.
הצריפים השחורים עוד ניצבו פעם ליד ברכת גורדון, כשירדנו אל הים משדרות קרן קיימת. (היום שדרות בן גוריון).
הזכרון נוכח כל הזמן. בעצם הוא בדי אנ איי שלנו. ליווי מתמיד ואינסופי בכל תחומי החיים. עברית ואידיש וחוכמעס. נוכחת יותר מאשר אי פעם.
חלומות שמורים , אומר אהוד מנור. אצלנו זה לא אי-שם, זה צף ונמצא כל הזמן. בתביעה מתמדת להתייחסות. זאת אימא.
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות.
כל זכרונות ימים ימימה
החלומות הראשונים
וכל מילה של אבא אמא
שנאמרה לפני שנים.
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות
עולם מופלא של ילדותנו
רדום בפנים בצל צלילים
איתנו הוא עד יום מותנו
חבוי בתוך תילי מילים.
ולפעמים שריד של ריח
או צליל מוכר או קצה מילה
משיב אליך גן פורח
מחזיר אל קו ההתחלה
ושוב אתה חולם כילד
ושוב אתה תמים כאז
אתה נזכר בכל התכלת
הכל נשמר דבר לא גז.
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות.
