סוף פרק כה, לכאורה דיווח יבש. המספר טורח לדווח על אחינעם היזעאלית באותה נשימה בה הוא מספר על לקיחת אביגיל. והשורה האחרונה הכי עצובה – מיכל שנשארה בבית אביה ולא הצטרפה לדוד שהופך לאיש שוליים ניתנת לפלטי בן ליש. (לפי חוקי חמורבי מותר להשיא את האישה לאחר כעבור שנתיים ימים )
שלש נשים לקח דוד מבעליהן. הראשונה היא אביגל המכונה אשת נבל הכרמלי , אף לאחר שדוד לקחה לו לאישה. השנייה היא מיכל בת שאול אשת פלטי בן ליש שדוד `מחזיר` אליו כמעשה פוליטי לביסוס הלגיטימיות של מלכותו. והשלישית היא בת שבע בת אליעם אשת אוריה.
מעניין השרש הזה – `לקח` – האיש לוקח את האישה מהאב או מאיש אחר. במקרה של אביגיל איננו יודעים את שם האב, לעולם תהיה אביגיל אשת נבל הכרמלי… בשמה כבר נוכח אב עלום, ולבנה מדוד תקרא כלאב. האם היו לה ילדים מנבל? האם נטשה אותם? לעולם לא נדע. את שם אביה של בת שבע אנחנו יודעים – בת אליעם (שמו"ב יא ג) וכמובן את שמה של מיכל בת שאול. האב נותן והאיש לוקח. כמו שאנו קוראים בסוף הפרק – וְשָׁאוּל נָתַן אֶת מִיכַל בִּתּוֹ אֵשֶׁת דָּוִד לְפַלְטִי בֶן לַיִשׁ אֲשֶׁר מִגַּלִּים. נותנים ולוקחים – זאת השפה המקראית.
האמת היא שהספור המקראי מספר על לוחם/מאפיונר ועל אשת איש שמאתרת הזדמנות להפטר מבעלה אבל מדגיש שדויד לקחה רק אחרי מות בעלה – שלא כמו במקרה בת שבע – שם דוד לקחה מבעלה , אולי כדי להראות שמדובר במקרה יוצא דופן.
שני התלמודים , הבבלי והירושלמי לא כ"כ אוהבים את האשה היפה החזקה והמתוחכמת הזאת ומאשימים את אביגיל בזנות ואולי גם ברצח. ובמה היא זינתה? בזכירתה. עצם בקשתה שדוד יזכור לה את הטובה שעשתה לו – היא בעיני התלמוד הבבלי במסכת מגילה – מעשה של זנות . " מלמד שפקרה עצמה , וכיון שפקרה עצמה פגמה הכתוב "ויאמר דוד לאביגל "– המילה אביגל – ללא יוד מציינת לדעת הירושלמי שהמקרא עצמו מבקר אותה. התלמוד הבבלי אף מגדיל לעשות – ומספר שדוד שוחח עם אביגיל על ענייני דמים לאחר שחשפה את גופה לפניו – במשמעות כפולה – דם הרצח שנמנע ממנו, ודם הנידה שיקבע אם היא טהורה עבורו. וכך כורך כאילו מבלי משים את אביגיל עם חיסול בעלה.[1]
ואולי יש משהן באינטואיציה של חכמים – עצם זה שהמקרא טורח לציין שה` הרג את נבל – מרמז רמיזה די חזקה שאביגיל חיסלה אותו כי החליטה להיצמד לכוח הדוידי.
אין ספק שהספור על דוד ואביגיל אשת נבל הוא ספור מטריד. היפה והחכמה והמתוכננת – ש`זממה מלך ותקחהו` – אשת חייל מפחידה זוכה לבקורת של התלמודים. יתכן שחז"ל זיהו מתחת למילים היפות את קור הרוח של אביגיל ואת דוד קר הרוח והזדוני אף הוא המודה לה במתק לשון בָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי: ואולי רומז לה – אני לא אעשה זאת אבל אולי את…וכך דוד נשאר נקי מדמים, תרתי משמע.
התמונה : David and Abigail by Antonio Molinari, (ויקיפדיה)
[1] …על עסקי דם הבא מן הסתרים. נטלה דם והראתה לו. אמר לה: וכי מראין דם בלילה? – אמרה לו: וכי דנין דיני נפשות בלילה? – אמר לה: מורד במלכות הוא, ולא צריך למידייניה. – אמרה לו: עדיין שאול קיים, …. – אמר לה: וברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני [היום הזה] מבוא בדמים. דמים תרתי משמע! אלא מלמד שגילתה את שוקה, והלך לאורה שלש פרסאות.( תלמוד בבלי מסכת מגילה יד א,ב )
