וַיֶּאֱהָבֶהָ (יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ)

מאת: ארי אֵלון ת
Facebook
Twitter
LinkedIn

יצחק הוא הגבר היחידי בכל התנ"ך שמתואר גם כאיש אוהב (את רבקה), גם כבן אוהב (את שרה) וגם כאב אוהב (את עשיו). בהשוואה לחיי האהבה של גברים תנ"כיים כמו אברהם יעקב יהוה ודוד, חיי האהבה של יצחק הם שפויים וחפים מכל מגלומניה נרקיסיסטית.

253 פעמים מופיע השורש "אהב" בתנ"ך – שבעת המופעים הראשונים קשורים באופן ישיר ביצחק. באהבה הראשונה המוזכרת בתנ"ך יצחק הוא בן נאהב על ידי אב עוקד "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק"[1]. אהבה זו נמחקה לחלוטין ברגע שניסה האב העוקד לשחוט את בנו[2]. באהבה השניה יצחק הוא גבר האוהב את אשתו – "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ"[3]. פסוק זה מצביע גם על אהבתו השלישית של יצחק לשרה אמו. שתי האהבות הנוספות המוזכרות בתורה מופיעות באותו פסוק – וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב[4] . פסוק זה מלמדנו כי יצחק, היודע מה זאת אהבה, אוהב את עשיו בנו ואינו אוהב את יעקב בנו. שלוש האהבות הבאות המוזכרות בתורה מצביעות על אהבתו של יצחק למטעמים ולמנעמים, שנאמר "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי"[5].

אפשר לסכם כך את חיי האהבה של יצחק: יצחק נאהב על ידי אביו עד שנעקד, אחר כך התאושש, למד לאהוב אהבות ממשיות "כאן ועכשיו", ושמר נפשו מאהבות שמיימיות "שם ואחר כך". משום כך הוא אהב מטעמים, ואהב את בנו שדיבר מעט ועשה הרבה (הוא קרא לו "עשיו" על שם מעשיו). משום כך הוא לא אהב את יעקב מזיד הנזידים, שהזיותיו המגלומניות אודות יהוה והמלאכים הזכירו לו יותר מדי את הזיותיו המסוכנות של אביו העוקד. משום כך הוא אהב את רבקה ואהב לעשות לה אהבה, שנאמר "וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ"[6].

הצירוף "יִצְחָק מְצַחֵק" נוגע ללב בפשטות האנושית שבה מממש יצחק את ה"יצחק" שבו. צירוף כזה הוא אור של אהבה בקצה מנהרת היאוש. הוא גורם לנו להאמין שאפילו ילד שהוצא להורג על ידי אביו ועל ידי אלוהיו יכול להשתקם ולממש את עצמו ולהיות הוא.

ולא במישוש עצמי נרקיסיסטי עסקינן, שהרי "יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" כתיב, ולא "יִצְחָק מְצַחֵק אֵת עצמו".

ולא בשימוש עצמי מגלומני עסקינן, שהרי "יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" כתיב, ולא "יִצְחָק מְצַחֵק אֵת יהוה אלוהיו" כתיב. 

את רבקה אהובתו היה יצחק מממש ומשמש וממשש, ואת רבקה אהובתו הוא היה מְצַחֵק ציחוקים ומטעים לה מטעמים…

שבת שלום

 

[1] בראשית כב ב

[2] ראי/ה על כך בפוסט "אברהם שוחט את האהבה"

[3] בראשית כד סז

[4] בראשית כה כח

[5] בראשית כז ד ; שם שם ט ; שם שם יד

[6] בראשית כו ח