מה איבדתי במלחמה בת זוג אחת. טוב, היא בכלל לא בליגה שלי, ממילא שמאלנית מחורבנת אנטי ציונית אבל גם את ס`. איבדתי.
השאירה אותי לבד עם סבטלנה מהיוטיוב באמצע המלחמה עוד נתגעגע לס`.
אתיופי כזה לבן לא ראיתי מעולם אמר המנהל עבודה. זה הפועל שלו שנקלע למסיבת קאסמים על הכביש. רסיס גדול נתקע בגזע של האורן – איזה ריח נהדר של אורנים ונגריה התפשט לאורך הדשא, הטימטום הפאבלובי הזה של השמאל הפוסט ציוני. איך אני יסביר לעיתונאית האיטלקיה מה זה מפאיניק. רואים רובה ומתחילים לגמגם, באנגלית שבורה, אבל אחר כך יורים ובוכים, בין הטימטום הפאבלובי של השמאל הפוסט ציוני והשבתאות הקרקעית של השפן מהקבינט. מוות לערבים. גרה בוונציה, הקלאודיה קרדינלה, בחיים לא ראיתי מישהו שגר בוונציה. מסתבר. ועוד איזה פצצה. בחמש בבוקר העיר אותי טיל מהחלום בלהה. חלמתי (שוב אותו חלום) שאני מאבד את הרובה וסוף המילואים ואין לי רובה. איזה מזל שבא אלי הטיל הזה. מתוך השקע חשמל באמבטיה הגיחה שיירת נמלים. מי לא נכנס לג`ננה מהמלחמה המחורבנת הזו כך אמרה השמאלנית, סתמתי עם חתיכת פלסטלינה שס` הביאה בשביל הנכדה שלי. אפילו לנכדה שלי היא דואגת. ותזמין מחר את אשר טארו הפועל האתיופי שיתקן את הדלת. כל הדפיקות האלה כשהקאסמים עוברים מעלינו. מי צריך את הכריזה המחורבנת כשיש דלתות כאלה תזמין כבר את האתיופי היא אמרה. המלחמה הזאתי. אולי ניתן לדלתות ואליום. ראיתי אישה עם קעקוע מגן דוד על הרגל. לא תעשה לך כל פסל ושריטה, ס` אמרה מה אכפת לך מהשטויות האלה מה איבדתי במלחמה. על הכביש הנטוש נסעו שתיים משאיות לבנות צבאיות מבריקות אחת אחרי השניה ובקבינה שני נהגים מאתיופיה אחד אחרי השני מובילים כביסה נקייה למלחמה המחורבנת. אשר טארו הוא אמר זה מכת מדינה זה כל האריתראים האלה, שתוי לגמרי מהוודקה שבוריס השקה אותו, באוטובוס ביום המחלקה שלנו. עכשיו מי ישלם לו על זה. אשתו עובדת ניקיון לילה במפעל מי יכין סנדוויץ` לילדים מחר בית ספר לא. הצל מתקרב אלינו. נשים עם קעקוע מגן דוד על הרגל צורחות מוות לערבים. צל גדול מרחף מעלינו. הדשא לא מתאושש כמה שמשקים אותו הדשא לא מתאושש. אולי זה בכלל הנמלים עם הג`ננה שלהן. אולי נעשן לנו משהו על הדשא ס` אמרה. נספור קאסמים בשמיים. זה לא קאסם. זה ההליקופטר ממליט טיל מבין המגלשים שלו ויש שריקה חדה ואחרי כמה שניות בום עמום. איך אני יסביר לה מה איבדתי במלחמה המחורבנת הזו. תחליט כבר. תתקדם עם החיים שלך. נו. בהפוגה יצאנו לסיור נזקים. צבא הכיבוש עבר לנגב את התחת במגבונים. אבל עכשיו מלחמה, את האסונות האקולוגיים יש לדחות למחר. במרחק, בשדה שני מובילים פרקו נגמשים ליד עמדות הביצורים שהבריטים חפרו ב-1917. ליד מטע האגבות הנטוש ראינו ארגז תחמושת מששת הימים. עמית אמר: שום דבר לא השתנה – הים הוא אותו ים והפגזים אותם פגזים והערבים. רק את התחת התחילו לנגב במגבונים. ואני כל מה משמעניין אותי שיחסלו את ההר זבל של עזה שהם מבעירים אותו בקיץ וחונקים את החורשות של הקרן קיימת. ואותנו. על הכביש, בגשר, מתחת לענן זבובים שחור הסתתרה כבשה מנופחת. אפילו העורבים שדואגים לניקיון הציבורי ברחו צפונה. שלא לדבר על מע"ץ. השאירו חצי כביש מגורד ונמלטו עם הקונוסים בין הרגליים. לא שמעו על צומוד. גם הרופא שיניים ברח – השאיר אותי עם הכתר חרסינה ביד. תיקח קצת דבק מגע ותדביק הוא אומר לי בטלפון. בן זונה. ישי אומר. ליד המיחם קפה, שאלתי מה שלום הפרות בשטח, כולם שואלים אותי על הפרות ואף אחד לא שואל מה שלומי. כאילו מה אתה מביא לנו עכשיו את זכרונות הדידיטי שלך? אבל אחר כך הוא אמר שיפסיקו להתבכיין בטלוויזיה. כשכל הערבים מסתכלים. צריך חוסן וסבלנות. צודק מאה אחוז. נחישות סבלנות אחראיות ככה סימסתי לחבר שלי בגרייט נק ניו יורק. התחתן עם מלא כסף המניאק. צריך להכניס להם באבו אבוהם. הבנות בשולחן הגיעו להסכמה שאלון בן דוד הכי חתיך. מי שמממן את קול הרעם מקאטר מממן גם ניימאר והראש ממשלה שלהם שתתעסק עם הפאבלות שלה ולא תטיף לנו מוסר. הבת זונה. מה איבדתי במלחמה המחורבנת אפילו כדורגל אי אפשר לראות בשקט. כל הזמן טילים וטילים והפינה של המסך מכוסה בהודעות על טילים לא רואים אם היה אופסייד מה זה אופסייד בכלל.
