אֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן יַעֲקׂד: יַעֲקׂד הוֹלִיד אֶת יִצְחָק וַיֶּאֱהָבֵהוּ, וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי יְהׂוָה וַיּׂאמֶר ליַעֲקׂד: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְהַעֲלֵהוּ לְעֹלָה" וַיַעֲקׂד יַעֲקׂד את יִצְחָק וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ וַיִמְכּׂר אֶת אַהֲבַת בְּנוֹ בִּנְזִיד עֲדָשִׁים שֶׁל יִרְאַת אֱלׂהִים.
וַיִּגְדַּל יִצְחָק וַיִּגָמֵל מִפָּחַד הַשְׁחִיטָה, וַיַרְא אֶת רִבְקָה וַתֵצֵא נַפְשׁוֹ אֵלֶיהָ, וַיְבִאֶהָ הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אַהֲבַתוֹ הַשְׁחוּטָה. וַיְצָחֵק יִצְחָק את רִבְקָה בְּקִרְבָּה, וַתְצָחֵק רִבְקָה את יִצְחָק כִּלְבָבוֹ, וַיַטְעִימוּ זֶה לַזוֹ מַטְעַמִּים כְּאַוַת נַפְשָׁם וַיוֹלִידּו אֶת יַעֲשֶׂה וְאֶת יַעֲקׂב.
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיַּעַשׂ יַעֲשֶׂה בַּשָׂדוֹת בַּיָמִים וּבַלֵילוֹת – יָדוֹ הָאַחַת עוֹשָׂה בַמְּלָאכָה וְהָאַחַת מַחֲזֶקֶת בָּשֶׁלַח. וַיִשְׁתָמֵט יַעֲקׂב מִכּׂל הַמְלָאכוֹת אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת, וַיְהִי יֹשֵׁב אֹהָלִים תָּם, וִיְרֵא אֱלׂהִים עַרְמוּמִי וּמֵזִיד נְזִידִים.
וַיֶּאֱהַב יַעֲקׂד אֶת יַעֲקׂב נֶכְדוֹ כִּי צַיִד בְּפִיו וּמִרְמָה בִּשְׂפָתָיו, וְיִצְחָק אָהַב אֶת יַעֲשֶׂה כִּי דִבֵּר מְעַט וְעָשָה הַרְבֶּה. וַיַּעַשׂ יַעֲשֶׂה מטעמים לאביו כאשר אהב, וַיָּרַח יִצְחָק אֶת רֵיחַ בְּנוֹ הַאָהוּב כְּרֵיחַ הַשָׂדֶה.
וַיַרְא יַעֲקׂד אֶת כּׂל הַאֲהָבוֹת אשר ליִצְחָק וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינָיו, וַיִקְרָא לרִבְקָה, וַיְסַכְסֵך בֵּינָה לְבֵין יִצְחָק, וַיּׂאמֶר אליה: הנה בני יִצְחָק אוהב את יַעֲשֶׂה, ועתה, בתי, אהבי את יַעֲקׂב כי רק אותו אברך ורק לו אוריש את כל רכושי. כי ידעתי כי רק בו יבחר יהוה לעם וינשאהו מכל העמים אשר על פני האדמה. [1]
ויהי היום וַיָּבֹא יַעֲשֶׂה מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף, וַיָּזֶד לו יַעֲקׂב נָזִיד אדמוני ותם. וַיֹּאמֶר יַעֲשֶׂה אֶל יַעֲקׂב: הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי. וַיֹּאמֶר יַעֲקׂב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי וחתום לי כאן וכאן וכאן וכאן… וַיֹּאמֶר יַעֲשֶׂה: הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת והִנֵּה אָנֹכִי מחרף נפשי על קדושת החיים, ועל קדושת הארץ ועל קדושת העבודה, וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה וְלָמָּה זֶּה לִי רכוש? ויחתום יַעֲשֶׂה ליַעֲקׂב כאן וכאן וכאן וכאן, וְיַעֲקׂב נָתַן לו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז יַעֲשֶׂה אֶת הַבְּכֹרָה ואת הרכושנות.
ב
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת יַעֲשֶׂה בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי, וְעַתָּה, צֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד, וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי, ואברכך בְּטֶרֶם אָמוּת. וַיֵּלֶךְ יַעֲשֶׂה הַשָּׂדֶה וְרִבְקָה שֹׁמַעַת.
ותאמר רִבְקָה ליַעֲקׂב: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל יַעֲשֶׂה אָחִיךָ לֵאמֹר: הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי מוֹתִי. וְעַתָּה בְנִי לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיִים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב. וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ ויוריש לך את כל רכושו. וַיָּבֵא יַעֲקׂב לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו. וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי יַעֲשֶׂה וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקׂב, וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים בְּיַדו.
וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי, מִי אַתָּה בְּנִי? וַיֹּאמֶר יַעֲקׂב אֶל אָבִיו: אָנֹכִי יַעֲשֶׂה בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי, וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי. וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקׂב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ, הַאַתָּה זֶה בְּנִי יַעֲשֶׂה אִם לֹא. וַיִּגַּשׁ יַעֲקׂב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר: הַקֹּל קוֹל יַעֲקׂב וְהַיָּדַיִם יְדֵי יַעֲשֶׂה. וַיַּגֶּשׁ לוֹ יַעֲקׂב מן המטעמים וַיֹּאכַל, וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ, וַיְבָרֲכֵהוּ ויחתימהו כאן וכאן וכאן וכאן, ויצא יַעֲקׂב שמח וטוב לב.
וַיְהִי אַךְ יָצָא יַעֲקׂב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וַיָּבׂא יַעֲשֶׂה עם המטעמים אשר עשה. וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק: מִי אָתָּה? וַיֹּאמֶר: אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ יַעֲשֶׂה. וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר: בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ ויחתימני כאן וכאן וכאן וכאן. וַיִּצְעַק יַעֲשֶׂה צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקׂב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח ויחתימני כאן וכאן וכאן וכאן, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח את בִּרְכָתִי ויחתימך כאן וכאן וכאן וכאן…
וַיִּשְׂטֹם יַעֲשֶׂה אֶת יַעֲקׂב וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקׂב אָחִי. וַיִּבְרַח יַעֲקׂב שְׂדֵה אֲרָם…
(המשך בפרשת "ויצא יעקב" ובה יהפוך יַעֲקׂב ליַעֲשֶׂה)
[1] פסקה זו (וזו שלפניה) נכתבה בהשראת הקטע המכונן הבא המופיע בספר היובלים –
ויאהב אברהם את יעקב ויצחק אוהב את עשו. וירא אברהם את מעשה עשו וידע כי ביעקב יקרא לו שם וזרע. ויקרא לרבקה ויצו אותה על דבר יעקב בראותו כי גם היא אוהבת את יעקב מעשו. ויאמר אליה: בתי נצרי את בני את יעקב, כי הוא יהיה תחתי לברכה בקרב בני אדם על הארץ, ולכל זרעו לשם ולתהילה. כי ידעתי אשר יבחר בו ה` לעם ויפלה אותו מכל אשר על פני הארץ. והנה בני יצחק אוהב את עשו מיעקב ועיני הרואות כי באמנה תאהבי את יעקב. ועתה עשי אך טוב לו והוא יהיה לידיד לבך, כי הוא יהיה לי לברכה על הארץ מעתה ועד כל דורות עולמים. תחזקנה ידיך ועלזי בבנך ביעקב, כי אותו אוהב מכל בני, כי היה יהיה ברוך לעולם וזרעו יהיה מלא כל הארץ. כי כאשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, גם זרעו ימנה. וכל הברכות אשר ברך ה` אותי ואת זרעי, תהיינה גם ליעקב ולזרעו לנחלה כל הימים. (ספר היובלים פרק יט פסוקים יח-כז)
