אגדת הזמן האבוד

פעם, אומרות האגדות, היה הזמן בשמים, והיה מונח בחיקו של אלהים ואומר שירה עם מלאכי השרת. שנים רבות זרם לו הזמן על מי מנוחות עד הרגע שבו החליט אלהים להשתחרר ממנו ולהורידו ארצה.

עד שירד הזמן לארץ תקתקו אינספור מחוגים שמימיים בקצב שלא ייגמר לעולם. אף אחד לא מנע אז מסבא אלהים להשליט ביקום סדר מופתי. באהבה רבה העביר סבא אלהים יום מפני לילה וחושך מפני אור. בחמלה גדולה ויתרה סידר את הכוכבים במסילותם. הכל דפק יומם וליל – תיק תק תיק תק תיק תק – כמו שעון בן חיל.

בתחילת שנות העשרה שלנו החלו החריקות הראשונות. מדי פעם היינו מתעוררים בשעות הקטנות של הלילה, ונוכחים לדעת שסבא אלהים נם וישן על משמרתו. פעם אפילו המשיך לנחור כשקרא האורלוגין חצות. מלילה ללילה החל לאבד שליטה על מסילות הכוכבים וקטרים מעלי עשן החלו לצפור בחוסר סבלנות אל מול מחסומי השמים הנעולים. פיח היתמר מהקטרים הצופרים, והוסיף נופך עכור לתכלת הרקיע.

כשבגרנו ונכנסנו בעול המצוות ערך לנו סבא טקס בר מצווה שלא מהעולם הזה. לטקס הוזמנו פיות טובות ופיות רעות, כשהן מלוות במלאכי חיים ובמלאכי מוות. לאחר שקראנו קריאה תמה את הפרשה וההפטרה נתן לנו סבא שלוש מתנות בר מצווה נדירות וחד-פעמיות לנצח – שעון זהב, שעון קוקייה, ואורלוגין הקורא חצות. ברגע שעברו המתנות לרשותנו נשם סבא אלהים לרווחה, בירך "ברוך שפטרנו" בכוונה רבה, והפך לעלם חמודות שקווצותיו סדורות לו תלתלים תלתלים. מיד לאחר מכן הוא נסק למרומיו והותיר לנו את הקב"ה בצלמו ובדמותו.

לעומת זאוס שסירב להעביר את האש לבני האדם, שש הקב"ה להעביר לבני האדם את הזמן. אין לנו כל עדות מה"פשט" של המקרא על כך שהאל המקראי הסכים מרצון לוותר על קביעת הזמנים. לעומת זאת, ממדרשים רבים עולה כי הקב"ה הפוסט-מקראי וויתר ברצון רב על שליטתו בזמן.

האם נתן הקב"ה הפוסט מקראי את האורלוגין שלו לבניו מתוך אהבה צרופה או מתוך כוונה להיפטר מפצצת הזמן המתקתקת ולהשליכה ארצה? האם עשה זאת כדי להמשיך להיות אחוז בתפיסת הזמן האנושית, או כדי לחמוק בחזרה למרומיו ולרחף מעל לזמן? – לאלהים פתרונים…

 

"אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולם – אימתי אתה עושה את המועדות?, אמר להם: אני ואתם מסכימים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה, שנאמר: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אַתֶּם" – בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו. (שמות רבה פרשה טו סימן ב)

"אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אַתֶּם" – רבי קריספא בשם רבי יוחנן אומר: לשעבר "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה", מכאן ואילך "אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אַתֶּם". אמר רבי אילא: אם קריתם אותם הם מועדי, ואם לאו אינן מועדי. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לשעבר היתה (השליטה בזמן) בידי, שנאמר "עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים" (תהלים קד יט) אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם – משל למלך שהיה לו אורלוגין כיון שעמד בנו מסרה לו…"(ירושלמי ראש השנה ז ב)

משל למלך שהיו לו אוצרות מלאים זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות והיה לו בן אחד. כל זמן שהיה הבן קטן היה אביו משמר את הכל, הגדיל הבן ועמד על פרקו אמר לו אביו: `כל זמן שהיית קטן אני הייתי משמר את הכל עכשיו שעמדת על פרקך הרי הכל מסור לך, כך היה הקב"ה משמר את הכל שנאמר (בראשית א יד) "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים`. כיון שעמדו ישראל מסר להם הכל, שנאמר (שמות יב ב)"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם", ונאמר (ויקרא כג לז) "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אַתֶּם""(שמות רבה טו ל)

Facebook
Twitter
LinkedIn