התחילו גשמים מנטפים – תענית כג א

הספור על חוני במסכת תענית משובץ בתוך משנה שאומרת – שאם יורדים יותר מידי גשמים לא מתריעים – לא מתלוננים, סופגים את השטפונות.
משנה מסכת תענית פרק ג

[*] על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליהן חוץ מרוב גשמים.
מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים .
אמר להם : צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו.
התפלל ולא ירדו גשמים.
מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה.
ואמר לפניו: רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך.
התחילו גשמים מנטפין.
אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות.
התחילו לירד בזעף.
אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה ירדו כתיקנן עד שיצאו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים באו ואמרו לו כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להן אמר להן צאו וראו אם נמחת אבן הטועים.
שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו ועליך הכתוב אומר (משלי כ"ג) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך:

על צרה צועקים… חוץ מרוב גשמים. רבי שמעון בן שטח לא מוכן שהתפילה תתבטל ותאבד את משמעותה. אמנם אלהים אוהב את הבן המוצלח שלו – חוני שמצא חן בעיני האל. אבל החכמים שכל כך התאמצו לייצר את המנגנון הזה ממש לא מרוצים. עד כדי כך שעלה בדעתו של רבי שמעון בן שטח לגזור על חוני נידוי.
העמדתי אותו בעמידה שחצנית מעט. ברוח דברי רבי שמעון בן שטח