מלכים א פרק יב – עגלי ירבעם

(כח) וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (כט) וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן:

(ל) וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד דָּן: (לא) וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית בָּמוֹת וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי: (מל"א יב)

הנה אלהיך ישראל  אומר ירבעם "אליהם" – למי הוא אומר זאת? ליועציו, לכל ישראל שהלכו אחריו? אמירה כה טעונה מהדהדת את עגל הזהב שעשו אהרון והעם – כשמשה עלה להר לקבל את התורה. 

וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות לב ד) – כך מספר המקרא על עשיית עגל מסכה כמעט באותן המילים – בספר שמות העם אומר "אלה אלוהיך ישראל",

וכאן ירבעם אומר: הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם – 

משמעות המושג ישראל בשני המקומות שונה – בשמות הכוונה לכל בני ישראל לשבטיהם העולים מארץ מצרים, ואילו ירבעם מ לכאורה משתמש במילה המאחדת "ישראל" כשגבר ברור לקורא לפחות שהכוונה היא לשבטים הפורשים, בעצם לרוב העם –  חוץ משבט יהודה. וכך הממלכה הצפונית מקבלת את השם העתיק – ישראל.

האם חטא העגל מהדהד בספור העגלים בדן ובבית אל או שמא – ספור העגלים בדן ובבית אל קדם לספור עגל הזהב? גם שני בני ירבעם הקרויים   אביה ונדב  מזכירים בשמותיהם את נדב ואביהוא בני אהרון.

למעשה העגל, ולמותם של נדב ואביהוא – מתייחסים רוב הפרשנים לא כאל עבודה זרה, אלא כאל חריגה מתבנית מקובלת ומוגדרת. למעשה ירבעם מתייחסת המסורת הפרשנית כאל הדחה לעבודה זרה . ובכך רואה בירבעם אחד החוטאים הגדולים גם מפלג את העם, וגם מדיח לעבודה זרה. לא בטוחה כלל שמדובר בעבודה זרה. יותר מתקבל על הדעת שזה היה הפולחן המקובל ושירבעם פשוט רצה לייצר מקום קדוש די זהה לזה שבירושלים, וגם להקל על הזובחים, ולכן קבע שני מקומות מרכזיים להקרבה ולפולחן. ואכן, יש מן החוקרים שניסו למצוא בכך כוונה בטענם , כי דמיון השמות מעיד על פולמוס כלפי ירבעם וכלפי הרפורמה הדתית שעשה . אולם לדעת קאסוטו (באנצ` מקראית עמ 66) קרא ירבעם לבניו בשמות בניו של אהרן כדי לקשור את מעשה העגלים שלו במסורת קדומה הקשורה בבית אהרן .  ולייצר הזדהות של המלך עם כהונתו.

גם חז"ל הבחינו בקשר בין כל העגלים האלה – "אמר רבי אושעיא : עד ירבעם היו ישראל יונקים מעגל אחד , מכאן ואילך משניים ושלושה עגלים" ( תלמוד בבלי , סנהדרין קב ע"א ).  

מרתק תיאור היניקה מהעגל,  לכל אורך המקרא שבה ועולה דמותה של האלה הגדולה המיוצגת בסמלים שונים  המניקה ומזינה את מאמיניה. זוהי  מטאפורה עתיקה  מאז ימי עגל הזהב. ונוגעת ללב האמירה הכואבת שמאז ימי ירבעם  זרם העגלים הלך וגדל מתעלמת מהחותם העמוק שהטביע מעשה עגל הזהב הראשון. יש פה הכרה של דרשני התלמוד בכך שבדי אנ איי הקולקטיבי שלנו נוכח חלבה של הפרה המצרית – האלה הגדולה והמזינה.
וגם כמו שכותבים זקוביץ ושנאן –
זוהי חזרה אל המסורת שעל פיה אכן הוקם העגל במדבר , אך לא כמעשה של מרי וחטא , אלא בביטוי של ייסוד הפולחן הישראלי , מסורת שמקבילה לבניין המשכן וכליו , שנעשו אף הם במדבר . 

 

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn