קֹד שהקד – צופן אהבתם הנסתרת של השמ ושהקד

המלכה שהקד היא היפה והנערצת מכל הנשים שבשמים ובארץ. כל תושבי ארצה אוהבים אותה בכל לבבם ובכל נפשם, אך מזה ימים רבים שהיא אוהבת בחשאי את השמ. מרוב אהבתה אותו נודדת שהקד למען השמ בין דירות סתרים הממוקמות בעיר שהקד הקרויה על שמה. מאות מגדלים מיתמרים לשחקים של העיר שהקד, ובכל יום מסתתרת המלכה שהקד באחת מדירותיהם, ומחכה לאהובה שיחמוק אליה בחשאי.

לא רק את עיר הבירה שלהם קראו מעריצי שהקד על שמה אלא גם את ארצם – ארץ שהקד. גם הרבה כפרים וספרים הם קראו על שמה, וגם שתי שכיות החמדה היפות בעולם נבנו לכבודה – הארמון "שהקד" השוכן על פסגת הר האסור, וההיכל השקוף "שהקד" המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.

בכל לילה סוגדים תושבי שהקד ליופייה הבלתי ידוע של מלכתם. מכל קצות הממלכה משחרים לפתחה אלפי עולי רגל. לפני השקיעה מעפילים מיטיבי הלכת שבין עולי הרגל אל הגבעות הסגולות הצופות לעבר פסגתו המעורפלת של הר האסור. כל הלילה הם שרים ורוקדים ומתפללים בכיוון הארמון השוכן על פסגת ההר. בין הריקודים והתפילות הם מספרים סיפורים על יופייה הבלתי ידוע של שהקד השוכנת, כך הם מאמינים, בארמון. אף אחד מהם איננו מעלה על דעתו שממש באותם רגעים מתעלסת שהקד עם השמ.

כשעולה השחר מגיחים מהארמון רכב אש ופרשים, חולפים בסערה על פני הגבעות הסגולות, ומנמיכים טוס לעבר ההיכל השקוף שראשו מגיע השמימה. לפני נחיתת רכב האש מקיפים אותו פרשים רבים מכל עבריו, ויוצרים מחיצה חיה בינו לבין הסוגדים המאמינים שמלכתם נמצאת בתוכו. חל איסור חמור על כל הסוגדים לראות את פני המלכה, והם עוצמים עיניהם ונופלים על פניהם וצועקים "תחי המלכה שהקד". רכב האש חג מעל גג ההיכל הנפתח לעברו, והפרשים ממשיכים לגונן עליו עד שהוא נכנס פנימה ונבלע במעמקי ההיכל. באותה שעה מריעים שופרות סמויים את תרועת הבוקר העולה, וכל תושבי שהקד מתעוררים לעבודת המלכה.

במהירות מתמלאים רחובות שהקד בנחילים של עולי רגל הנכנסים מבעד לשערים הרבים לתוך אכסדראות רחבות. כל הנחילים זורמים במעלה האכסדראות ומתנקזים אל העֲזרות המוליכות להיכל. מאות פרשים זקיפים ניצבים דומם לאורך האכסדראות, ועוקבים בדריכות אחר כל חריגה קלה מהזרם. כשמגיעים ראשוני הסוגדים אל העֲזרה העליונה הם יורדים בריצה ממפלס למפלס, ובמהלך ריצתם הם חולפים על פני גנים תלויים שפרחיהם מבהיקים כמחרוזות טל בזריחה. מקצה המפלס התחתון פורצים הסוגדים אל רחבת העֲזרה הראשית ושועטים לעבר שערי ההיכל הסגורים. עוד ועוד נחילים ממשיכים לזרום אל רחבת העֲזרה הראשית והעֲזרה אינה מתמלאת, וכולם עומדים צפופים ואינם יכולים להשתחוות לפני שהקד ולעשות חובתם בבית בחירתה. רק לכשיגיעו שמים עד נפש ינעלו הפרשים את העֲזרה וכל הסוגדים ירקעו בַּעֲקֵבַם "קדוש קדוש קדוש" וייסחפו על גלי התפילה. עם תום התפילה יפתחו הפרשים את שערי ההיכל, והסוגדים ייפלטו אל הרחובות הסואנים. שם הם יחלפו כלעומת שבאו לצד נחילי העוברים ושבים הזורמים לעד למרגלות מגדלי העיר שהקד.

בין ההמונים הזורמים עובר ושב גם השמ. ללא הרף הוא משוטט למרגלות המגדל הזמני שבו מסתתרת אהובתו באותו היום. אף אחד מפרשי החרש איננו חושד בו. אף אחד מהעוברים ושבים החולפים על פניו איננו מעלה על דעתו שממש ברגע זה עוקבת המלכה אחר אהובהּ מבעד לאחד מאינספור החלונות החשוכים. שהקד דרוכה עד מאוד. האם תצליח לזהות את השמ מבין כל העוברים ושבים? האם יצליח השמ לזהותה תוך כדי הליכה? השמ אינו יכול לעצור. הוא חייב לזהות את שהקד תוך כדי תנועה בלתי פוסקת. חל איסור חמור על כל אזרחי שהקד להפסיק לזרום עם הזרם. כל ההולך בזרם ומפסיק ממהלכו הרי זה מתחייב בנפשו. בבת אחת יוזנקו לעברו עשרות פרשים ויגררו אותו לאן שיגררו.

רק לאחר שעות של מעקב בלתי פוסק תופיע שהקד בחלונה ליותר מהרף עין, והשמ ינוע לעברה כמו שומר מסך. כמו כוריאוגרף הוא יניע אותה ממרחקים, יכוון בשלט רחוק את צעדיה, ויפענח את הצופן היומי שהיא משדרת לו. בחסות הצופן היומי יחמוק השמ מבעד לשער הזכוכית של המגדל, ויחלוף על פני הפרשים מבלי לעורר חשד. אחר כך יעלה במעלית אל מקומה שהוא קֹדשהקֹדשים היומי השוכן לפני ולפנים. ממקומה היא תִּפן אליו ברחמים גדולים, ותחון אותו לשם ייחוד קדשה.

"עשה לי מקדש ושכנת בתוכי" היא תלחש באזנו, והוא ייאחז בקרנות מזבחה ויעלה למרומיה. עד עלות השחר הם יחמקו זה את חמוקי זו ויתאבקו באבק כוכבים. עם אור ראשון יאמר השמ "שלחיני כי עלה השחר". "לא אשלחך כי אם ברכתני", תלחש שהקד, והם ישובו לתשוקתם, יברכו זו את זה את כל ברכות השחר, וייפרדו עד ליל המחרת…

עד מחר יגלו רבי הפרשים את קֹד הקֹדים של קֹדשהקֹדשים מליל אמש, אבל אז תצפין עצמה שהקד בדירה אחרת של מגדל אחר, וסיפור אהבתם של השמ ושהקד יחליף קֹדים ויתחיל מבראשית…

Facebook
Twitter
LinkedIn