קדוש או קומוניסט – חגיגה, דף ה א

קטע מסוגייה ארוכה , המכונה 'סוגיית הבכי', בדפים הראשונים של  המסכת.  מה הקשר בין המשנה המדברת על עליה לרגל ובין החכמים/רבנים הבוחרים  את הפסוק שגורם להם לבכות?

על פניו הבכי קשור אולי לתודעת החורבן. תודעה חזקה הנוכחת עמוקות בכתבי חז"ל.  מצד אחד מדברים על המנהגים הקדומים  כמו עלייה לרגל והראות לפני האל. ומצד שני תודעת הריחוק, ואולי אף הסתר הפנים.  מתקבל רושם שחכמי בבל בועטים ממש במשנה המדברת על ראייה. על איזה ראייה אתם מדברים הם שואלים – ומביאים את אחד הפסוקים המבכיאים ביותר – וחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: (דברים פרק לא פסוק יז)

דומה , כי באופן טבעי סוגיית הראיה – המדברת על העין, גורמת לבכי. ואולי גם לסוג של חשבון נפש לאומי וחברתי. בחינה עמוקה מדוע יש הסתר פנים מביאה את השיח הבא : (דף ה עמוד א)

על הפסוק – כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע: (קהלת יב יד)

 מה פירוש  "אִם טוֹב וְאִם רָע"? שנראה שה' דן אדם גם על מעשה טוב שעשה! אומרים תלמידי בית מדרשו של ר' יַנַּאי: זֶה הַנּוֹתֵן צְדָקָה לְעָנִי בְּפַרְהֶסְיָא, שאמנם עשה מעשה טוב אך בייש בכך את העני.  כמו מעשה זה, שר' יַנַּאי ראה אדם אחד שהוא נותן דינר לְעָנִי בְּפַרְהֶסְיָא, אָמַר לו:  מוּטָב היה שלֹא היית נותן לו, מאשר עכשיו שנתת לו וביישתו.

תלמידי בית מדרשוו של ר' שֵׁילָא אומרים, שמעשה טוב של אדם שעליו דנים אותו הוא זֶה הַנּוֹתֵן צְדָקָה לְאִשָּׁה בְּסֵתֶר בינו לבינה, שהוא מביא אותה בכך לידי חשד, שמא אתנן נותן לה….

ובגלוי – לא ייחשד בכך?

הכומר הברזילאי, אינו מוטרד בשאלות שבהן מוטרדים חכמים. מבחינתו צריך להאכיל עניים. נקודה.  וצריך גם לשאול על  סיבת היות עוני בעולם. נתינה ולחימה. אולי אז לא יהיה הסתר פנים. 

 

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn