תשובה של רמאות ?- יונה ג | יונה ארזי

באופן מפתיע מככבים אנשי נינווה במשנה העוסקת בפרטי טקס תענית ציבור.

סדר תעניות כיצד?

 מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נותן בראשו,

 הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין :

אחינו ,לא נאמר באנשי נינווה (יונה ג`) וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה …                                                               

מכל הצמים והמתענים שבמקרא בחרה המשנה ללמוד מאנשי נינווה  – והמשנה מציינת שהאל ענה למתענים לא בשל תעניתם אלא בשל מעשיהם.  האם יש ציבור נוסף במקרא שבאופן קולקטיבי מצליח להעביר את גזר הדין מעליו? 

במלחמת פילגש בגבעה צמו עד הערב והעלו עולות ושלמים "וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְהֹוָה וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְהֹוָה"[1].  שאול גוזר תענית לפני המלחמה בפלישתים : "וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׂ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם"[2]

כשאיזבל רוצה להשיג לאחאב את כרם נבות היא מעלילה עליו עלילת שווא וכחיזוק לדבריה – מכריזה על צום לאומי שהקשרו רצח וגזל.  "וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר קִרְאוּ צוֹם וְהוֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם"[3];

בימי יהויקים גם כן צם העם בגלל מצב המלחמה עם בבל [4] :

וַיְהִי בַשָּׁנָה הַחֲמִשִׁית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי קָרְאוּ צוֹם לִפְנֵי יְהֹוָה כָּל הָעָם בִּירוּשָׁלִָם וְכָל הָעָם הַבָּאִים מֵעָרֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִָם:

כמובן שאיזבל היא לא מורה גדולה כאן, אבל צומות קולקטיביים  יש מספיק, ובנוסף גם צום כפור, וצומות  לאומיים נוספים.

ובכל זאת דווקא אנשי נינווה הם המורים הגדולים של התנאים.

אני משערת שהבחירה באנשי נינווה  מבטאת את עמדת התנאים אל מול הצבור שאותו לימדו. ביקורת חמורה מובלעת  כלפי הקהילה שלהם עצמם שלא מסוגלת לעשות שנוי כפי שאנשי נינווה עשו. ובתוך המשנה  כבדרך אגב אנחנו מקבלים את ההסבר לבריחת יונה – גם הוא כמו התנאים ידע שעם ישראל יותר גרוע מהגויים ( כפי שמציין אחד המדרשים) ולא רצה שיושפלו כשיראו שאנשי נינווה שבים  והם לא. כך גם במדרש באיכה רבה – תוכחה דומה אנו מוצאים במדרש : `העיר היונה , לא היה לה ללמוד מעירו של יונה מנינווה , נביא אחד שלחתי לנינווה והחזירה בתשובה ואילו ישראל בירושלים כמה נביאים שלחתי אליהם" . ובאמירה במכילתא של רבי ישמעאל הגויים קרובי תשובה הם ולכן יונה אמר לעצמו – אלך לי בחוצה לארץ.

התלמוד הבבלי מקבל את הפרשנות הזאת,  עד כדי כך שהאמורא שמואל אומר על הפסוק :

`וישֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן  הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם`: אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו .

לעומת הבבלי  המסורות הארץ ישראליות שמחוץ למשנה מתנגדות מאד לעמדת המשנה שיש ללמוד מאנשי נינווה , התוספתא העוסקת בסדר תעניות, אינה כוללת את הפסוק על אנשי נינוה, ומצטטת  מדברי הנביאים פסוקים אחרים.  רבי יוחנן בתלמוד הירושלמי אומר על הפסוק הזה עצמו : מה שהיה בכף ידיהם החזירו מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו.  אנשי נינווה לא חזרו בתשובה אמיתית , כך רבי יוחנן.  והירושלמי מוסיף ואומר  תשובה של רמאות עשו אנשי נינווה.

מה גרם לחכמי א "י להקטין את תשובתם של אנשי נינווה?

דומה כי ניתן לומר שהמניע הוא פולמוס עם  הנוצרים עמם חיו בשכנות, ושהלכו וצברו כוח.

בברית החדשה משתמשים בדיוק באנשי נינווה כדי להמעיט את דמותם של אלה שאינם מצטרפים לישוע : : "אנשי נינווה יופיעו ביום הדין יחד עם בני הדור הזה ויחייבו אותם כי הם עשו תשובה אחרי נבואת יונה , והרי כאן יותר מיונה` . (לוקס יא לב)

אבות הכנסייה, הכירו את המדרשים הללו כמובן, וכתבו טקסטים ונרחבים בהם הם מוסיפים ומספרים מה בדיוק התחולל בלבם של אנשי נינווה ואיך הם נהגו כשהתחילו את תהליך התשובה שלהם.  הירונימוס למשל כותב :" הגויים שמעו לקולו של יונה , לא כן ישראל . הם גם עתידים לסרב לשמוע לקולו של בן האדם בשעה  שדבריו יתקבלו על ידי הגויים , כי כאשר היה יונה לאות לאנשי נינוה כן יהיה . גם בן האדם לדור הזה."

הגדיל לעשות אפרם הסורי (מנציבין)  בקובץ שירים המוקדש כולו לתשובת אנשי נינוה הוא כותב בין השאר :

` תהילה לאלוהים אשר בייש את היהודים על – ידי הגויים`.  
            עליון שלח רופא נימול למול לבם של ערלים .

            בחרב יהושע העברים נימולו

            בקולו של יונה אנשי נינוה נימולו

            יונה הנימול התבייש בנימולים שראה ערלים מלים את הלב . .

נראה שהדרשה הנוצרית נאחזה בביקורת העצמית שבדרשה היהודית והפכה אותה לביקורת חיצונית , ולכן במסורות הארץ ישראליות דוחים את השימוש באנשי נינוה כמודל לחוזרים בתשובה  בעוד שבעיני היהדות הבבלית  לדעתו של אפרים אורבך, היתה הנצרות גורם בלתי חשוב , ומשום כך היתה גם האגדה הבבלית פטורה מחובת הויכוח עם הדת החדשה . לא היה איכפת להם לאמוראי בבל אם דרשותיהם לס` יונה ותפיסתם של תשובת אנשי נינוה והבלטת הניגוד שבינה לבין קשיות ערפו של ישראל יכלו לשמש חומר רצוי לדרשנים נוצריים .

התפיסה הארץ ישראלית הפוסלת את עבודת התשובה של אנשי נינווה מהדהדת בדברי הרבי מקוצק , ניתן לומר שמהדהדת בדבריו גם שנאת גויים לא קטנה. גם הוא  כמו רבי יוחנן לא יכול לסבול את הרעיון שגויים מלמדים יהודים :

– כה אמר רבי מנדל לתלמידיו באותם הימים : – על אנשי נינוה מספר הנביא , כי בשעה שירדה עליהם צרה – " קראו אל ה` בחזקה . " עבודתם של אנשי נינוה היתה עבודה גסה של איכרים . הקריאה לאלקים צריכה להיות לא בחזקה , אל בפנים הלב , בחשאי . אין אדם מן החוץ צריך לדעת מה שהלב רוחש .

 

[1] שופטים פרק כ (כו)

[2] – שמואל א פרק יד

[3] מלכים א פרק כא  

[4] ירמיהו פרק לו ט

 

Facebook
Twitter
LinkedIn