אלה מלכה או בת האלוהים?- מלכים א' י/יונה ארזי

 לפני  ג`ניפר לופז, דיאנה רוס, לפני ביונסה, ולפני היות דיוות רבות   – היתה מלכת שבא.  בלקיס בקוראן, מקדה במיתוס האתיופי, ומלכה ללא שם בתנך. היא היתה  יפה,  עשירה, חזקה, פתיינית, ולא היתה לה שום בעיה לנהל קשרים עם עם גברים חכמים וחזקים.  המפגש שלה עם שלמה המלך החכם מתואר בכתבי הקדש של שלשת הדתות  – יהדות נצרות ואיסלם, היא אפילו הונצחה עם – "מי את חושבת שאת מלכת שבא", אם היו מגזינים  – מכל הסוגים – בעת העתיקה, היא וודאי הייתה מונצחת בתמונות שער רבות.

 הדמות המיתית הזאת הציתה את דמיונם של מספרי סיפורים רבים – יש בה מיסתורין,  וביחוד סימון של הנשי בדמות אלה אם גדולה .אבל כמו לדיוות רבות –  יש לה בעיה של דמוי. מעטים יודעים משהו עליה. מתווכחים האם היא מתימן או מאתיופיה, אף אחד אינו יודע איך היא נראתה באמת, והיכן היא חייתה. מדוע יצאה לפגוש את המלך שלמה והאם חזרה לארצה כשהיא בהריון ממנו?  שמה אינו ידוע,  ובכלל האם הייתה באמת או שדמותה הורכבה מכמה דמויות של מלכות. או של אלות קדומות וגדולות, האלה האם הגדולה  או של המלכה המצרית העתיקה חתשפסות  מהחשובות שבפרעוני מצרים, שמלכה במצרים  במחצית השנייה של המאה ה16 לפני הספירה? בספרה –  , The Queen of Sheba : legend, literature, and lore

מציעה החוקרת .דבורה קולטר הריס שמלכת שבא היתה נסיכה שמיימית שהתקיימה כייצוג שמיימי של כוח נשי , כח נשי הטוען לקשר ישיר  עם אלהים.  

פרוש המילה "שבא" במצרית עתיקה הוא "כוכב" וגם הספרה שבע . השם נושא על עצמו גם שבת, גם שבוע, וגם שבועה – השבת  כאלה גדולה עוברת גיור כבר  בתלמוד כשהחכמים מזמינים אותה `בואי כלה לקראת שבת המלכה` (בבלי שבת קיט א)
לפי המסורת היהודית האתיופית סבת או שבת אינה יום או מספר אלא שמה של בת האלהים. הספר היהודי האתיופי "טיזזה סאנבת" (מצוות השבת) מספר את סיפור הבריאה  ומתרכז בגדולת ובתפארת יום השבת , שם היא מתוארת כבתו של אלהים, נסיכה שמיימית שכל המלאכים משתחווים אליה  ונאהבת מאד על ידי האל עצמו. לפי הכתבים האתיופיים ממלכת שבע היתה עצומה אריתריאה, אתיופיה, צפון סודאן, תימן, ודרום ערב הסעודית.  מבחינה הסטורית – זאת היתה הטריטוריה שירשה המלכה המצרית פרעה חתשפסות , ואכן יוספוס בקדמוניות מכנה אותה מלכת מצרים ואתיופיה….היתה זאת מלכה שתבעה לעצמה את התואר "פרעה" ואף יצרה מערכת דימויים איקונוגרפית שמטרתה היתה לבסס את שלטונה כפרעונית בכך שהוצגה כנשית/גברית  כדי ליצור דמות השווה במעמדה לפרעונים הגברים.

ואכן, במיתולוגיה היוונית יש דמויות שמסמלות את החריגה הנשית מהסדר הפטריארכלי   כמו מדיאה למשל סיפור הבוחן את הסדר השליט כמו גם המיתוסים על האמזונות. הן בהחלט יכולות להיות ארכיטיפ איקוני של מלכה לוחמת. בחינה של המיתוסים הקדומים על האלות הגדולות מגלה שבדרך כלל שהן מיוצגות על ידי סמל הנחש או הדרקון המכונף, מלווה אותן.  נראה שהדמוי הזה קשור למלכותיות, ליכולת תעופה ולחיי נצח.  הדמוי של שבא מייצג מעין `חצי אל` –  שיש בה צד גברי המאפשר לה להיות בת שיח שווה לגברים השליטים חציה אלה חציה בת תמותה  ( רק יצור כזה יכול לעמוד מול העצמה הפטריארכלית ). כמו הייצוגים של האלות השומריות המכונפות.

 

***

המסורת הנוצרית – אפריקאית , לעומת המסורות היהודיות והמוסלמיות – מתמקדת באשה אפריקאית יפה חכמה בעלת מידות טובות, עשירה ועוצמתית היא אינה דמות דמונית אלא טהורה, לא תמימה אלא חכמה, לא כנועה אלא חופשייה.

מקֵדָה – מלכת שבא של האפוס הלאומי האתיופי `כבר נאגאסט`- בראש ובראשונה יש לה שם. היא שליטה בעולם של גברים,  בעולם שלגברים היו הרבה נשים ופילגשים שוודאי לא עסקו בעניינים פוליטיים.   חכמתה ונחישותה להשתמש בה לטובת ארצה,  הן שיצרו את הנבדלות המיוחדת שלה.

באמנות התרבות המערבית – מוצגת מלכת שבא  כנמוכה מהמלך, מזלזלים בה – אישה פאגאנית, שהעזה לחשוב  שהיא חכמה יותר מהמלך שלמה , הסתובבה בארמון, השתמשה במיניות שלה להשיג את מבוקשה, וחזרה לארצה. בספור המקראי והאיסלמי – התכונות הטובות שלה  אינטלגינציה, יופי, מנהיגות -מוצגות כשליליות ופועלות כנגדה. 
מדוע? כנראה כדי להדגיש את חכמת שלמה. ואת שלטונו כפטריארך עליון ,ולא כדי לציין את גדולתה שלה.  אני לא שוכחת לרגע שפרעה נשא לאשה את בת פרעה – האם סיפור מלכת שבא הוא  גרסה נוספת למפגש עם התרבות המצרית? מה שבא לביטוי כאמור אצל יוספוס?

***

שנים לימדו אותנו לחשוב – שהאישה שייכת למרחב הביתי, והנה מופיעה אישה מיתית כה עצמתית עד ששלש דתות גדולת זוכרות אותה.

כיום כשמכבדים נשים חכמות וחזקות וכבר לא כל כך מפחדים מהן, וכשנשים כאלה מובילות מדינות, חברות בינלאומיות, ומנהיגות תנועות חברתיות, מקדה – מלכת שבא מוצאת מחדש מקום של כבוד בתרבות המערבית כאיקון פמיניסטי וכ role model,  לא עוד מסומנת כדמות שולית, סירנה, או פרוצה, מכשפה או שדה, היא מה שהיתה תמיד – אישה יפה אמיצה חכמה ומנהיגה פוליטית. היא עומדת כמודל וכדוגמה לכל הנשים החולמות לצאת ולגלות את העולם, לשאול שאלות חכמות, ולחזור הביתה עם אוצרות. לא עוד מסע הגיבור – אלא גם מסעה של הגיבורה.

 

Facebook
Twitter
LinkedIn