היתר נדרים פורחים באויר – חגיגה י א

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף י עמוד א

משנה. היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו. הלכות שבת חגיגות והמעילות – הרי הם כהררים התלוין בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות. הדינין והעבודות, הטהרות והטמאות, ועריות – יש להן על מה שיסמכו, והן הן גופי תורה.

אמירה ארס-פואטית וכנה של חכמים. אלה שהמציאו מנגנון להתרת נדרים, הם שהמציאו את אלפי ההלכות הקשורות לשבת, הם שחידשו, הם בעלי הכתפיים הרחבות – הם שעשו את המהפכה הרבנית מתוודים  ואומרים שלמרות שהתרת הנדרים שיצרו – פורחת באויר

היא שרירה וקיימת.

מתוך :"בא אל הקדש" מאת ארי אלון :

בערב יום כיפור בין השמשות, כמו בשעת קבלת-שבת, מתמלא  האוויר ריבואות נדרים פורחים. אין להם על מה שיסמוכו. ריבואות נדרים פורחים באוויר כמו עפיפונים מנותקים. כמו בלוני הליום. נשאבים אל אינספור פלנטות אחרות. לא חוזרים כלעומת שבאו. מתנתקים מכוח המשיכה של כדור הארץ.

בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו, העבריינים, מתירים לאלהים את כל הנדרים ומפרים לו את כל השבועות והאוויר צלול מאופק עד אופק. דממת כיפורים עד אין קץ – אף לא מכונית שתפר אותה, אף לא מטוס שישבור את מהירות הקול שבשמים ובארץ ובשמי השמים. רק ריבואות נדרים עולים כפורחים ואין להם על מה שיסמוכו. אין להם על מה שינחתו. אין משטחי נחיתה באוויר הפורח פריחה מרהיבה על פני מרבדי היום המכפר – רק משטחי השראה של בין השמשות. 

השראה לציור.

 

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn