חֲרוֹן חַרְמָנִי קוֹדֵחַ בְּאַפָּם

האֵלים הקנאים והנוקמים שנבראו בצלם השטן, 
מוקיעים ומקיאים את מצעד הגאוה 
המתחולל בעיר הקודש בכל ערב חג האהבה. 
כבר בתשעה באב עולה לראשם מפלס התאוה, 
מרוב הרהורים מגרים על אֵלוֹת ואֵלֵי אהבה, 
המתפשטים בפרהסיא ומתערטלים לראוה. 
וכשמגיע זמן יה באב 
הם כבר בוערים כלהבה, 
חֲרוֹן חַרְמָנִי קוֹדֵחַ בְּאַפָּם, 
והם צועקים "תועבה!…" 
————————————————————
אילו היה להם כח הם לא היו נעצרים מאחורי מחסום משטרה, 
ולא היו מסתפקים בכרזות סוטות המעמידות להם את היצר הרע. 
הם גם לא היו מתחבאים בסופרמרקט עם סכין מרוטה, 
כאחרוני הפורעים המיוחמים מפוגרום "על השחיטה". 
כמו גבירים בני פָּרִיצִים הם היו פוקדים על פורעי "להבה" 
להשמיד להרוג ולאבד את כל אֵלֵי ואֵלוֹת האהבה. 
במהירות הבזק יֵצְאוּ הפורעים לככרות 
כשהם חמושים ומזוינים – 
את כל האֵלוֹת הם יפוצצו באָלוֹת, 
ואת ראשי האֵלים יערפו בגרזנים. 
——————————————————————–
עדיין אין להם כח, תודה לאל, 
כי עדיין יש שופטים בירושלים, 
ועדיין יש עצמאות בישראל. 
כי "עצמאות" זה לא רק גן, עדיין, 
ולא עֲצָמוֹת מחזון יחזקאל, 
ולא מפלגת "עוצמה לישראל"
ולא מפלגת "יחד – ישראל אתנו". 
כי ישראל עדיין אתנו, אשרי המאמין,
ואם תרצו, עדיין לא אבדה תקותנו. 
כי עדיין מדליקים כל בן וכל בת – 
גם אלו את אלו, 
וגם, אם תרצו, נרות שבת. 
כי אשרי הגפרור שלא יצית לשטן להבה
ואשרי המאמין שדרור יקרא לבן ובת.