תְּחִלַּת דִּבֶּר יְהֹוָה בְּהוֹשֵׁעַ, וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהֹוָה
ספר הושע מתחיל בדרמטיות.
שהייה קצרה מזמנת את השאלה מה זה `תְּחִלַּת דִּבֶּר`? הדרשנים התקשו כנראה עם הפתיחה הסוערת והם מספרים שבתחילה אמר אלהים להושע : `הושע רואה אני את ישראל מה הן עושין – חטאו ישראל ` והושע מייד אומר לאלהים – רבונו של עולם, כל העולם שלך הם, תביא עם אחר וזהו שנאמר "תחלת דבר ה בהושע".
זה לא מוצא חן בעיני אלהים. היה לו להושע לומר – בניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב – היה על הושע לבקש רחמים על בני אלהים, ולא עשה כך. שני דיבורים היו לקב"ה עם הושע; הדיבור הראשון הוא רגע מיוחד שבו היה עליו לבקש רחמים על העם. אבל הושע עונה תשובה לא רעה – יש כל כך הרבה עמים בעולם, לך, תקח לך עם אחר….
והדבור השני מתעורר באלהים שלא הצליח להעביר להושע את כאב הבגידה הפגיעה והשבר שהוא עצמו חש ולכן החליט שהושע צריך לחוש על בשרו מה זה להיות נשוי ל`אשת זנונים` …
הושע אינו פורש מהאשה – אלהים פונה אליו שוב – הושע, לא היה לך ללמוד ממשה רבך? שכיון שדברתי עמו פרש מן האשה. אלהים מזכיר להושע את הרומן שהיה לו עם משה שפרש מצפורה בשל הקשר המיוחד עם אלהים. הושע אומר שיש לו בנים – ואינו יכול לפרוש מאשתו –
ואלהים אומר לו – כמו שאתה אינך יכול לעזוב את אשתך למרות שהיא זונה , כך גם אני שישראל בני, אתה אומר לי העבירם באומה אחרת?! …
אלהים לא מוכן לוותר על הקשר, למרות שהעם זנה. מדוע?
איזה סוג של חוזה או ברית יש כאן שמאפשרים כעס, משבר, פגיעה , ענשים – אך לא מאפשרים גירושין סופיים ומוחלטים.
דומה שהמטאפורה לא ממש מדוייקת. ביחסי זוגיות יש אפשרות לגירושין, לפרידה טוטאלית ומוחלטת, וכך גם ביחסי הורות. אבל הקשר בין אלהים לעמו הוא משהו אחר, שאין להשוותו לשום דבר. מסתבר גם שהסנקציות האיומות של התורה אינן סופיות. ובכל זאת למטאפורת הנישואים יש אופי ביוגרפי שבגללו היא מתאימה לאלגוריה היסטורית , היא כוללת את שלבי החיזור , ירח הדבש , מאבק והתפייסות . האינטימיות המינית והקשר המיני כל זה מעניק למטאפורה את המטען הרגשי שאין דומה לו.
הברית שבין האל לישראל מנוסחת כחוזה עתיק בין שני צדדים בלתי שווים לחלוטין , האחד כה חזק ומסוגל למלא בעצמו את רצונותיו עד שאין לו צורך בחוזה – ובכל זאת יש ברית.
רחל אדלר מציינת שאכן, דימוי הנישואין בטקסטים הנבואיים אינו של חוזה רגיל – לכן , אף על פי שיש כל הזמן חוסר יציבות ובגידה , זעם , פגיעה ונקמנות קורעים את היחסים לגזרים , הברית אינה מבוטלת .
בשנים האחרונות טענו מבקרות פמיניסטיות , כי תיאור הנשים בנבואות אלה כזונות ומכורות למין חשופות , מוכות , נאנסות , מושפלות , אך לבסוף זוכות למחילה מידי בן זוגן האלוהי הנדיב , הנו מחיר גבוה לתשלום בעבור ברית . הן טוענות כי המטאפורות על ישראל הנואפת , הנענשת בשל חטאיה נגד בעלה , בונות מציאות חברתית המקדשת הכאת נשים ומחזקת את המונופולין הפטריארכלי על גופות הנשים ועל מיניותן , שהן מהוות תיאולוגיה מקודדת באמצעות מגדר המשווה את הזכריות לאלוהי , לקדושה ולאיפוק , ואילו את הנקביות עם רוע , אי טוהר וחוסר מעצורים .
ולכן, איך מתמודדים עם האל הפוגע והסולח בעת ובעונה אחת.
טקסט תלמודי ידוע שם בפי האל עצמו את ההתמודדות הזאת – "יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי" (בבלי ברכות ז) כך מתפלל האל לעצמו – ונכשל. המלאכים מסתמים את החלונות מפני תפילת האל אל עצמו. ובשביל תפילה זאת לא חותר האל לעצמו חתירה מתחת לכסא הכבוד.
